הו - ליבוד!

טיול אחר הצהריים לשכנים הוביל אותי לשבת אצל יעל חברתי שעסקה בהכנת פיות. התיישבתי לידה ומיד היא נתנה לי פיסת צמר והסבירה לי מה לעשות ולפתע היתה לי פיה ביד. נחמד.
למחרת בערב שוב נפגשנו באסיפת הורים ושוב הכנו פיות.
יום אחר כך באתי אליה שוב להשאיל את המחטים המיוחדות של הליבוד כדי שאוכל ללמד את תמר גם להכין פיות, היתה שמחה גדולה בבית וכולם רצו להכין גם. יצא לנו מובייל מקסים של פיות מתנה לחדר של תמר שסידרנו ועיצבנו מחדש (גם בעזרתה של יעל החמודה). זה לא תמיד היה נעים, כי מסתבר שהמחטים האלה יכולות להיות גם מאד אכזריות וכשנידקרים מהן זה כואב!
הנה הילדים מכינים פיות

 זה שתיים מוכנות

 מרוב ששקעתי במלאכת הפיות, אוריה נאלץ לקחת אחריות ולהכין את ארוחת הערב...

מפה לשם עניינים התגלגלו כך שהגיעה אליי שכנה אחרת והראתה לי עוד כמה דברים שאפשר לעשות עם הצמר והמחטים המגניבות האלה. עכשיו כבר הייתי מלאת סקרנות. אבל לא היו לי המחטים כי החזרתי ליעל. צמר דוקא היה לי בשפע.
ביום רביעי נסעתי לקנות מחטים, ועל הדרך קניתי גם עוד כמה צבעים של צמר, לגוון...
נעם הגיע באותו יום מאוחר וישבתי עם המחשב ולמדתי כל מיני שיטות ודברים שאפשר לעשות. בסוף נעם הגיע וכבר היה מאוחר והלכנו לישון. כל הלילה לא יכולתי לחכות כבר שיגיע הבוקר ואוכל לנסות להכין כמה דברים. הבוקר הגיע בסוף, כולם התפזרו להם והתיישבתי לעבוד.
הכנתי גמדה שיצאה די נחמד, ואז מצאתי בחוץ חתיכת עץ מתאימה וחיברתי

 אחר כך הכנתי גם את הארנב החמוד הזה

נתתי אותם מתנה לכיתה של אוריה.
איזה מלאכה נהדרת זאת מלאכת הליבוד הזאת! גיליתי עולם שלם שלא היכרתי ואני מלאת התרגשות, התפעלות ויצירתיות. נעם מיד המציא את הכותרת המשעשעת הו-ליבוד, שהתקבלה בשמחה.
תמר למדה ממש יפה להכין פיות בעצמה וכבר הכינה כמה ונתנה לחברה שלה ליום הולדת. היא גם הספיקה ללמד חברה אחרת שבאה לבקר איך להכין.
היום עשיתי עוד כמה. נכון שהן מהממות?

בכל אופן הודעתי לאמא שלי בטלפון שמצאתי את יעודי בחיים! היא לא התרגשה מהידיעה כל כך. מוזר...

הרהורים על יצירתיות וחופש

שבת בבוקר, אמיתי גורר אותי מהמיטה. אני נורא מצוננת. גם הוא. אבל הוא צריך את התה-תה שלו, אין ברירה. אני מכינה תה גם לאחים שלו ועוברת לנמנם על הספה בסלון. נעם ממשיך לישון במיטה והילדים משחקים להם בנחת. אני קצת ישנה וקצת מקשיבה. הם הביאו את המשחק סולמות ומגלשות. אמיתי מבקש להצטרף תוך מחאה שהפעם הוא משחק לבד כי נמאס לו שהוא תמיד עם מישהו. טוב. מדריכים אותו שבתורו הוא צריך לזרוק את הקוביה. יצא לו 6 אבל הוא רוצה לבד. אני מעריצה את הסבלנות של תמר ואוריה שנותנים לו לעשות כרצונו בלי לריב או לנסות לשנות ותוך כדי ממשיכים לשחק. הם אפילו מראים לו איפה המשבצת שמנצחים ומעודדים אותו להגיע לשם באופן חופשי אבל הוא רק רוצה להמשיך לשחק.
אחר כך הם מחליטים לצייר. תמר לוקחת ספר ומתחילה לצייר את מה שהיא רואה על הכריכה. אוריה מצטרף לתמר. אמיתי גם רוצה לצייר, מארגנים לו מקום ודף. אני מכורבלת על הספה צופה במתרחש. נעם מגיע ומברך את כולם בבוקר טוב. הוא אומר להם לשים משהו מתחת הדף כדי לא ללכלך את השולחן. אני אומרת שיעזוב אותם ושגם ככה השולחן כבר מלוכלך. הוא מביא להם ניירות לשים מתחת.
מאוחר יותר נעם לוקח את כל החבורה לטיול ואני נשארת לקפל כביסה, לשטוף כלים ועוד דברים חשובים כאלה. השקט מסביב ממלא אותי בהרהורים על הויכוח הקטן מסביב לציור. אני יודעת שאני צודקת, אני רק צריכה להבין למה...
אני חושבת על הילדים שקועים בעבודת הציור. אסור להפריע להם, אסור להאשים אותם שהם מלכלכים. אסור לבלבל אותם במחשבות כאלה. כשהם יוצרים הם צריכים להיות מרוכזים רק במה שהם עושים כי זה הדבר הכי נהדר בעולם. אין צורך להעמיס עליהם את האחריות לניקיון השולחן.
אני חושבת שאם הם יחשבו שעבודת יצירה היא מלכלכת הם לא ירצו לצייר.
המחשבות שלי ממשיכות לנדוד ואני חושבת על כמה הייתי רוצה לגדל את הילדים שלי שירגישו שהם חופשיים ושמותר להם הכל. אני פוגשת ילדים שאסור להם לאכול ממתקים ואסור להם לראות טלויזיה ואסור להם לאכול בשר ואני מרגישה שזה אחריות נורא גדולה בשביל ילדים לזכור למה אסור להם את כל הדברים האלה ומרגישה נורא טוב עם עצמי שאני מסכימה להם המון דברים.
אחרי הצהריים אני יושבת עם הילדים במרפסת, שותה קפה והם אוכלים קורנפלקס. תמר שואלת: מותר עוד? אני אומרת לה: מותר לך הכל. מה שאת רוצה.
אז היא עונה לי: לא נכון! בבוקר כשביקשתי לפתוח את התיבה הגדולה ולחפש את הכפפות שלי לא הסכמת! ואת גם לא מסכימה לשחק במחשב. אני גם לא רוצה!
(איזה מזל שיש את תמר להזכיר לי מה ששכחתי...)
היא אוכלת קורנפלקס ואומרת שהוא מתוק. אני מסתכלת על הקופסה ורואה שיש בזה סוכר ואומרת שהיא צודקת, יש בזה סוכר. אוריה מבקש שאקריא את כל המרכיבים ממה זה עשוי. אני מקריאה: קמח תירס, סוכר, מלח, ויטמינים...
תמר אומרת: ידעתי שיש סוכר, אני מרגישה שזה מתוק.
אוריה אומר: ואני מרגיש את הויטמינים!

הנה כמה תמונות מהטיול עם נעם. מטפסים על העצים...

והנה הציורים (הימני- תמר, השמאלי- אוריה)

חם לי! מישהו אמר שהשנה הקיץ ממש לא היה חם. אני חושבת שזה היה נעם. כנראה כי היא יושב כל היום במזגן במשרד שלו. המזגן לא מסכים לפעול. תמר הלכה להביא מאוורר אולי זה יעזור. הצילו!!!
החופש שוב כאן, יום כיפור חלף עבר לו, נסענו המון באופניים. המשימה היתה ללמד את אוריה לרכב בלי גלגלי עזר וקשה להאמין אבל זה הצליח! ביום חמישי בערב הלכנו לתקן את כל האופניים וביקשתי מהמתקנים שיורידו את גלגלי העזר. אוריה היה ממש שמח שהוא ילמד איך לרכב בלעדיהם. למחרת ביום שישי הילדים שאלו כל חמש דקות אם כבר התחיל יום כיפור. נעם התחיל את יום כיפור במחלה שהפילה אותו לכל היומיים האלה וחוץ מלהכין לכולם המון אוכל (כיאה לרוח החג) הוא לא ממש תיפקד. אני הכנתי עוגת שמרים מדהימה ומהחלבונים שנישארו לי מהכנת העוגה הכנתי גם נשיקות עם קוקוס לשמחת כולם.

בכל מקרה, נחזור לאופניים. יצאנו ביום שישי אחרי הצהריים עם האופניים לכביש ליד הבית והתחלנו באימונים. עדיין היו כמה מכוניות שהפריעו לנו מדי פעם. תמר רכבה על אופניים חדשים קצת יותר גדולים ממה שהיה לה קודם. אמיתי רכב על האופניים הרגילים שלו עם גלגלי עזר. הוא לא ממש מסתדר בלי שדוחפים אותו אז באיזשהו שלב נטש את האופניים והחליט שיותר יעיל לרוץ. אוריה התנדנד באופניים שלו תוך כדי שאני רצה אחריו מתנשפת ומעודדת. המצב היה נראה אבוד (בשבילי). זה היה מאד מעייף לרוץ ככה.
אחרי איזה שעתיים של אימונים נכנסנו הביתה למקלחות וארוחת ערב עם הבטחה שנצא אחר כך שוב.
אחרי הארוחה יצאנו שוב כשהפעם גם אני רכובה על אופניים, אוריה ואמיתי על כיסאות באופניים שלי (אחד מקדימה ואחד מאחורה) ותמר רוכבת על האופניים שלה. בכיכר פגשנו חברים את ארנון עם איילי ונתנאל. נתנאל גם בדיוק התחיל ללמוד לרכב בלי גלגלי עזר וארנון אמר שצריך להוריד את הפדלים וככה הם יכולים להתאמן לבד. תמר ואיילי נשלחו להביא את האופניים של אוריה וארנון הוריד לו את הפדלים. אוריה היה מאד לא מרוצה וגם מתוסכל. זה היה לו קשה מאד. חזרנו הביתה כשכולם בוכים. אוריה בכה כי היה לו קשה. אמיתי בכה כי הוא רצה להמשיך ליסוע באופניים וגם הצטער להיפרד מנתנאל. ותמר כנראה סתם בכתה כי זה מה שכולם עשו...
כולם הלכו לישון בסוף. בבוקר קמנו ואחרי ארוחת בוקר קטנה יצאנו במרץ להמשך האימונים. אוריה עם כוחות מחודשים חזר לנסות, אני מצידי הבטחתי לו שאחרי הצהריים נחזיר לו את הפדלים. שוב פגשנו את כל החברים ועוד כמה שנוספו אליהם בנתיים ויצאנו כולם יחד לטיול גדול. אוריה התקשה מאד, היה לו חם והוא היה מיואש. עזבנו את החבורה וחזרנו הביתה כשאוריה עצוב ובוכה. תמר רצתה להמשיך אז עשינו יחד עוד סיבוב גדול עד ששתינו היינו כבר עייפות ואדומות מחום וממאמץ. נעם התגייס לנחם את אוריה בינתיים בבילוי משותף במיטבח. הם הכינו לכולם ארוחת צהריים לתפארת.
אחרי הצהריים יצאנו שוב לאימונים, אמיתי בנתיים באופן מפתיע התחיל לרכב בכוחות עצמו על האופניים שלו, איילי ונתנאל הגיעו כשנתנאל כבר רוכב על האופניים שלו לבד (בעזרת חוט קסם), החזרנו את הפדלים ואז התרחש הקסם: אוריה עלה על האופניים והתחיל ליסוע! לא האמנתי למראה עיני, זה פשוט קרה לבד! סוף מאושר ליומיים מאומצים של אימונים ותיסכולים.
חוץ מכל העיניינים האלה, הבוקר תמר ואוריה בנו (בעזרתי) מאהל בסלון. הם עשו לאמיתי הפתעה כי הוא היה בגן. הוא באמת שמח מאד וגם פירק להם חלקים לא מבוטלים מהמיבנה הארכיטקטוני המסובך.
הנה כמה תמונות

נא לצלצל בפעמון נא להגיד את השם ליספור עד 10

הדרכה לתפירת קלמר לכיתה א' (אנטרופוסופי)

נתחיל בגיהוץ הבדים. כשהבד מגוהץ יותר קל לעבוד איתו וכל החלקים יושבים בדיוק במקום.

נגהץ עכשיו את השוליים משהו כמו חצי ס"מ מכל צד.

השאירו את המגהץ חם, עוד לא גמרנו איתו.

 נתפור עכשיו את השוליים המקופלים

 עכשיו נניח את הבד הפרחוני כשצידו האחורי פונה למעלה. מעליו הבד החלק, צידו היפה למעלה.
נקפל צד אחד קיפול של 4 ס"מ ובצד השני קיפול של 6 ס"מ.

 את הקיפול נגהץ טוב שלא יזוז.
עכשיו אפשר להוציא את המגהץ מהחשמל.

 אחרי שגיהצנו יפה, נקפל את הבד לשניים ונסמן בעזרת סיכות את האמצע. סיכה אחת למטה ואחת למעלה.

 ונפתח את הקיפול.

 עכשיו ניקח סרט מדידה ונסמן בקיפול הקטן של ה-4 ס"מ, מהמרכז ימינה כל 4 ס"מ.

 נחזור על אותה הפעולה מהמרכז שמאלה. סיכה בכל 4 ס"מ.

 עכשיו כל הצד הזה מסומן עם סיכות. בסה"כ צריכים להיות לנו 12 כיסים בצד הזה.

 עכשיו נסמן בקיפול הגדול של ה-6 ס"מ מהמרכז ימינה בכל 3 ס"מ.

 ונחזור על אותה פעולה גם לצד שמאל. סיכה בכל 3 ס"מ. סה"כ בקיפול הזה 16 כיסים.

 הינה הכל מסומן ומוכן לתפירה.

 עכשיו נתחיל לתפור. נתחיל מהסיכה השניה. נתפור בקו ישר מהסיכה ועד קצה הקיפול. כך נמשיך ונתפור את כל הכיסים. את הסיכות הראשונות והאחרונות אנחנו לא תופרים.

 הנה כל הכיסים תפורים.

 עכשיו בעזרת הילדים נכין חוט מגולגל. ביחרו 2-3 חוטים בצבעים מתאימים, בגודל 1.20 מ'. כל אחד מסובב לצד השני, מסובבים עד שזה מסובב מאד, מקפלים לשניים ומסדרים יפה את החוט המגולגל.

 עכשיו כשהקצוות עוד פתוחים נרקום את שם הילד בקצה אחד.

 נקפל את הקצוות פנימה בצורה יפה ונקייה ונהדק עם סיכות.

 בקצה שבו הריקמה עם השם נחבר את החוט המגולגל (באמצע)

 ונתפור את הקצוות בתך שיניים צפוף.

 טדם! הרי לכם קלמר נהדר

לשאלות, הבהרות חלומות כמו הלוואי שהיא תתפור לי גם וכו', מוזמנים לפנות אליי בשמחה! ענת

כל כך הרבה דברים קורים פה לאחרונה שפשוט אין זמן לשבת ולעדכן.
אני יושבת לי עכשיו על הספה בביתי החדש, המזגן מנעים את החדר והשקט הנעים ממלא אותי בתחושת "שלא יגמר לעולם". הימים האחרונים היו כל כך עמוסים,שלא בטוח שאזכור את כל הפרטים במדויק.
מאז שחזרנו מאיטליה אנחנו אורזים את הבית. ליתר דיוק אני אורזת את הבית. הילדים פה ושם עוזרים.
אתחיל בזה שלפני הנסיעה לאיטליה מצאנו בית נחמד וטוב לעבור אליו וכשחזרנו התבשרנו על יד בעלת הבית שהיא נורא מצטערת אבל קרובת משפחה שלה היתה צריכה את הבית יותר מאיתנו. מלאכת איתור הבית התחדשה במלוא המרץ ובמקביל חפצים החלו נערמים בתוך ארגזים ושקיות ענק. באיזשהו שלב של יאוש נורא והבנה שאין זמן ושחייבים למצוא כבר בית אחרת כמו שתמר אמרה- לא נורא, נגור באוהל ונכין כל לילה נקניקיות על המדורה.. מה שלרגע אפילו נשמע ממש מפתה ונעים, הבנו שזה ממש רציני וחייבים כבר למצוא משהו. פנינו לתיווך. הלכתי לראות בית, היה נראה מתאים וסגרנו עיניינים.
מכאן ואילך הקצב הלך וגבר. החופש הגדול כבר החל בבית הספר אבל לתמר הייתה קייטנה. זאת קייטנת הורים שבעצם ההורים מפעילים אותה בעצמם, כך שבחודש קייטנה יוצא לכל הורה ארבע פעמים לקייטן. על פניו נשמע פשוט, אבל יצא שבשבוע שבו עברנו בית הפעלתי את הקייטנה בשני ימים שונים (ראשון ורביעי) פעם אחת הלכנו לטיול מקסים בנחל חדרה שנגמר עם טעם מר. הטלפון החדש המשוכלל והמהמם שנעם קנה לי שישה ימים קודם לכן ליום ההולדת טבל במי הים ומת.
בסוף הטיול נעם ביקש שאקח את האוטו לבדיקה במוסך. הוא אמר לי שם של מקום שבו אמור להיות המוסך וזהו. נסעתי עצובה על הטלפון המת עם שלושה ילדים חביבים באוטו. הגעתי ליעד אך לא מצאתי מוסך וחזרתי בחזרה הביתה.
למחרת הלכתי לנקות את הבית החדש בבוקר ואחרי הצהריים למסיבת סיום של הגן של אמיתי. סבתא יעל עזרה בניקיונות וגם הכינה פשטידה למסיבה. בצהריים נסעתי שוב למוסך שהסתבר שהיה במקום אחר לגמרי ממה שהייתי אתמול.
ביום שלישי הכנתי בבוקר דברים לקייטנה של יום רביעי וגם עשיתי קניות, הכנתי עוגה למסיבת סיום של הגן של אוריה ואחרי הצהריים הלכנו למסיבה של אוריה.
ביום רביעי באו אלינו ילדי הקייטנה, עשינו פיקניק, יצרנו בעיסת נייר על בלונים (היה מ-ל-א דבק על כל הרצפה) ואחר כך הילדים נהנו מהקרנת סרט + פופקורן, יצירה בגלילי נייר טואלט וארוחת צהריים.
ביום חמישי נסעתי עם אמא שלי לנטורופטית שעיצבנה אותי קצת.
ביום שישי נסענו להורים שלי אחרי הצהריים ובערב חזרנו נעם ואני הביתה כי למחרת (בשבת) היתה ההובלה של הבית.
נעם ואני החלטנו שביום שבת גומרים את כל העבודה והבית יהיה מוכן עד הערב כדי שלמחרת הילדים יבואו כבר לבית מסודר. חה! כמעט הצלחנו..
עבדנו בטירוף. היו כל כך הרבה ארגזים שלא היה מקום לכלום אפילו במרפסת. בארבע בערך שמנו לב שעוד לא אכלנו כלום ואנחנו עומדים להתמוטט, אז עשינו הפסקה והלכנו לאכול.
חזרנו והמשכנו לעבוד במרץ. עד 23:00 בלילה עוד המשכנו לפתוח ארגזים ולסדר דברים במקום, זה היה יום פורה מאד.
בלילה לא הצלחנו לישון כל כך טוב. אולי בגלל הבית החדש, אולי בגלל הכאבים בכל הגוף או אולי מהאדרנלין שעוד השתולל בגוף. למחרת נעם הלך לעבודה והילדים חזרו עם אמא שלי. כולם התגייסו לסיים את מה שעוד נשאר לסדר והבית סוף סוף סודר, כל הקרטונים הועפו לפחיהם ולרגע חשבנו שהעבודה הסתיימה.
למחרת הלכתי עם הילדים לראות אם שכחנו משהו בבית הישן, מסתבר שדי הרבה דברים נותרו מאחור. התחלנו לנקות ולסדר גם שם ובאיזשהו שלב הרגשתי שאני צריכה קצת עזרה. התקשרתי למוחמד הגנן שאמר שיבוא בצהריים.
בארבע אחרי הצהריים מוחמד ואני התחלנו לנקות ולסדר את הגינה כשהילדים מתרוצצים סביבינו בשמחה.
בשמונה בערב שאלתי את מוחמד אם בא לו לעשות קצת שפכטל ולתקן כמה חורים בקירות, הוא מיד נרתם למשימה ואני בעקבותיו עם צבע ומברשת, מפנטזת על חברת השיפוצים שאפתח יחד עם מוחמד כשכל זה יהיה מאחורי.
אמיתי עם חום גבוה מסתבר, גומרים את היום והולכים למקלחת. למחרת עוד קצת עבודה בבית הישן, סחבנו את כל בולי העץ לתנור ההסקה וכשפרקנו אותם תמר הציעה שנספור כמה יש. ספרנו בערך 168 אבל אולי התבלבלנו באמצע הספירה.
היום יום רביעי סבתא יעל הגיעה בצהריים ולקחה את הילדים לבלות קצת אצלה. מאז אני ב מ נ ו ח ה. הידד!

למען קוראיי הנאמנים אצרף כמה תמונות מהחתונה היפה של גור וחן בטוסקנה.

הכנות לחתונה

אז החתונה של גור וחן ממש ממש מתקרבת. עוד שבוע ואנחנו ממריאים לאיטליה!
החולצות כבר מודפסות ומחכות יפה שמישהו יבוא לקחת אותן (אבא?). בשבת נפגשנו כל המשפחה עם המשפחה של חן והיה מפגש משפחתי נהדר. קדמו לו מצידינו כמובן ניקיונות. תמר ואמיתי נרתמו למשימה.

אוריה מצידו היה עסוק בהרכבת ספינת הפיראטים שלו בהיתמסרות מלאה.

בשבת פתחנו את דוכן הפלאפל, היה גם אוכל לטובת כל אכלניות הבריאות (שטעמו גם קצת פלאפל לפחות אני).
הנה אוריה מגיש פלאפל בדוכן

היו גם הרבה תמונות משפחתיות עם סבא שהיה מאד שמח כמובן

והיום התחלנו להכין את המתנות. התכנית היא שבכל יום נחלק משהו קטן עם הציור של החתונה. נורא רציתי שאחת המתנות תהיה סבון קטן כמו שיש בבתי מלון. אבל לא מצאתי בשום מקום סבונים כאלה. לא היתה ברירה ונאלצתי להכין סבונים כאלה בעצמי. אז לא ממש הכנתי סבון מההתחלה אלא לקחתי סבונים מוכנים, המסתי אותם והכנתי סבונים קטנים כמו שרציתי.
זה התחיל מארבע קוביות סבון מהסופר כל אחת 100גר'.
קיצצנו אותם עם סכין לחתיכות קטנות.

אחר כך הכנסנו את הסבון הקצוץ למיקרוגל לפירקי זמן של חצי דקה ועירבוב עד שהיה נוזלי לגמרי.

את הדייסה הזאת שנראתה לילדים מאד טעימה (זה כמו קצפת!) שיטחתי בזהירות על נייר אפייה. צריך לעבוד פה בזהירות כי זה חם ובזריזות כי זה מתקשה די מהר. כדי שהחלק העליון יהיה חלק לקחתי נייר אפייה נוסף, הנחתי מעל ורידדתי בעדינות עם מערוך.

אחר כך קרצתי עוגיות סבון עם חותכן של עוגיות בצורת מעויין.

כשגמרתי להכין את כל המעויינים שלי, אספנו את השאריות, חיממנו שוב והילדים יכלו להכין סבונים משלהם

אני בנתיים עשיתי למעויינים שלי חורים בעזרת שיפוד והשחלתי בחורים סרט יפה לקישוט, תודה לתמר שצילמה אותי בזמן העבודה.

בסוף בסוף ארזתי כל סבון בצלופן והדבקתי מדבקה עם ציור החתונה

יצא מהמם! לדעתי אין עליי...