שבת בבוקר, אמיתי גורר אותי מהמיטה. אני נורא מצוננת. גם הוא. אבל הוא צריך את התה-תה שלו, אין ברירה. אני מכינה תה גם לאחים שלו ועוברת לנמנם על הספה בסלון. נעם ממשיך לישון במיטה והילדים משחקים להם בנחת. אני קצת ישנה וקצת מקשיבה. הם הביאו את המשחק סולמות ומגלשות. אמיתי מבקש להצטרף תוך מחאה שהפעם הוא משחק לבד כי נמאס לו שהוא תמיד עם מישהו. טוב. מדריכים אותו שבתורו הוא צריך לזרוק את הקוביה. יצא לו 6 אבל הוא רוצה לבד. אני מעריצה את הסבלנות של תמר ואוריה שנותנים לו לעשות כרצונו בלי לריב או לנסות לשנות ותוך כדי ממשיכים לשחק. הם אפילו מראים לו איפה המשבצת שמנצחים ומעודדים אותו להגיע לשם באופן חופשי אבל הוא רק רוצה להמשיך לשחק.
אחר כך הם מחליטים לצייר. תמר לוקחת ספר ומתחילה לצייר את מה שהיא רואה על הכריכה. אוריה מצטרף לתמר. אמיתי גם רוצה לצייר, מארגנים לו מקום ודף. אני מכורבלת על הספה צופה במתרחש. נעם מגיע ומברך את כולם בבוקר טוב. הוא אומר להם לשים משהו מתחת הדף כדי לא ללכלך את השולחן. אני אומרת שיעזוב אותם ושגם ככה השולחן כבר מלוכלך. הוא מביא להם ניירות לשים מתחת.
מאוחר יותר נעם לוקח את כל החבורה לטיול ואני נשארת לקפל כביסה, לשטוף כלים ועוד דברים חשובים כאלה. השקט מסביב ממלא אותי בהרהורים על הויכוח הקטן מסביב לציור. אני יודעת שאני צודקת, אני רק צריכה להבין למה...
אני חושבת על הילדים שקועים בעבודת הציור. אסור להפריע להם, אסור להאשים אותם שהם מלכלכים. אסור לבלבל אותם במחשבות כאלה. כשהם יוצרים הם צריכים להיות מרוכזים רק במה שהם עושים כי זה הדבר הכי נהדר בעולם. אין צורך להעמיס עליהם את האחריות לניקיון השולחן.
אני חושבת שאם הם יחשבו שעבודת יצירה היא מלכלכת הם לא ירצו לצייר.
המחשבות שלי ממשיכות לנדוד ואני חושבת על כמה הייתי רוצה לגדל את הילדים שלי שירגישו שהם חופשיים ושמותר להם הכל. אני פוגשת ילדים שאסור להם לאכול ממתקים ואסור להם לראות טלויזיה ואסור להם לאכול בשר ואני מרגישה שזה אחריות נורא גדולה בשביל ילדים לזכור למה אסור להם את כל הדברים האלה ומרגישה נורא טוב עם עצמי שאני מסכימה להם המון דברים.
אחרי הצהריים אני יושבת עם הילדים במרפסת, שותה קפה והם אוכלים קורנפלקס. תמר שואלת: מותר עוד? אני אומרת לה: מותר לך הכל. מה שאת רוצה.
אז היא עונה לי: לא נכון! בבוקר כשביקשתי לפתוח את התיבה הגדולה ולחפש את הכפפות שלי לא הסכמת! ואת גם לא מסכימה לשחק במחשב. אני גם לא רוצה!
(איזה מזל שיש את תמר להזכיר לי מה ששכחתי...)
היא אוכלת קורנפלקס ואומרת שהוא מתוק. אני מסתכלת על הקופסה ורואה שיש בזה סוכר ואומרת שהיא צודקת, יש בזה סוכר. אוריה מבקש שאקריא את כל המרכיבים ממה זה עשוי. אני מקריאה: קמח תירס, סוכר, מלח, ויטמינים...
תמר אומרת: ידעתי שיש סוכר, אני מרגישה שזה מתוק.
אוריה אומר: ואני מרגיש את הויטמינים!
הנה כמה תמונות מהטיול עם נעם. מטפסים על העצים...
והנה הציורים (הימני- תמר, השמאלי- אוריה)
אחר כך הם מחליטים לצייר. תמר לוקחת ספר ומתחילה לצייר את מה שהיא רואה על הכריכה. אוריה מצטרף לתמר. אמיתי גם רוצה לצייר, מארגנים לו מקום ודף. אני מכורבלת על הספה צופה במתרחש. נעם מגיע ומברך את כולם בבוקר טוב. הוא אומר להם לשים משהו מתחת הדף כדי לא ללכלך את השולחן. אני אומרת שיעזוב אותם ושגם ככה השולחן כבר מלוכלך. הוא מביא להם ניירות לשים מתחת.
מאוחר יותר נעם לוקח את כל החבורה לטיול ואני נשארת לקפל כביסה, לשטוף כלים ועוד דברים חשובים כאלה. השקט מסביב ממלא אותי בהרהורים על הויכוח הקטן מסביב לציור. אני יודעת שאני צודקת, אני רק צריכה להבין למה...
אני חושבת על הילדים שקועים בעבודת הציור. אסור להפריע להם, אסור להאשים אותם שהם מלכלכים. אסור לבלבל אותם במחשבות כאלה. כשהם יוצרים הם צריכים להיות מרוכזים רק במה שהם עושים כי זה הדבר הכי נהדר בעולם. אין צורך להעמיס עליהם את האחריות לניקיון השולחן.
אני חושבת שאם הם יחשבו שעבודת יצירה היא מלכלכת הם לא ירצו לצייר.
המחשבות שלי ממשיכות לנדוד ואני חושבת על כמה הייתי רוצה לגדל את הילדים שלי שירגישו שהם חופשיים ושמותר להם הכל. אני פוגשת ילדים שאסור להם לאכול ממתקים ואסור להם לראות טלויזיה ואסור להם לאכול בשר ואני מרגישה שזה אחריות נורא גדולה בשביל ילדים לזכור למה אסור להם את כל הדברים האלה ומרגישה נורא טוב עם עצמי שאני מסכימה להם המון דברים.
אחרי הצהריים אני יושבת עם הילדים במרפסת, שותה קפה והם אוכלים קורנפלקס. תמר שואלת: מותר עוד? אני אומרת לה: מותר לך הכל. מה שאת רוצה.
אז היא עונה לי: לא נכון! בבוקר כשביקשתי לפתוח את התיבה הגדולה ולחפש את הכפפות שלי לא הסכמת! ואת גם לא מסכימה לשחק במחשב. אני גם לא רוצה!
(איזה מזל שיש את תמר להזכיר לי מה ששכחתי...)
היא אוכלת קורנפלקס ואומרת שהוא מתוק. אני מסתכלת על הקופסה ורואה שיש בזה סוכר ואומרת שהיא צודקת, יש בזה סוכר. אוריה מבקש שאקריא את כל המרכיבים ממה זה עשוי. אני מקריאה: קמח תירס, סוכר, מלח, ויטמינים...
תמר אומרת: ידעתי שיש סוכר, אני מרגישה שזה מתוק.
אוריה אומר: ואני מרגיש את הויטמינים!
הנה כמה תמונות מהטיול עם נעם. מטפסים על העצים...
והנה הציורים (הימני- תמר, השמאלי- אוריה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה