חם לי! מישהו אמר שהשנה הקיץ ממש לא היה חם. אני חושבת שזה היה נעם. כנראה כי היא יושב כל היום במזגן במשרד שלו. המזגן לא מסכים לפעול. תמר הלכה להביא מאוורר אולי זה יעזור. הצילו!!!
החופש שוב כאן, יום כיפור חלף עבר לו, נסענו המון באופניים. המשימה היתה ללמד את אוריה לרכב בלי גלגלי עזר וקשה להאמין אבל זה הצליח! ביום חמישי בערב הלכנו לתקן את כל האופניים וביקשתי מהמתקנים שיורידו את גלגלי העזר. אוריה היה ממש שמח שהוא ילמד איך לרכב בלעדיהם. למחרת ביום שישי הילדים שאלו כל חמש דקות אם כבר התחיל יום כיפור. נעם התחיל את יום כיפור במחלה שהפילה אותו לכל היומיים האלה וחוץ מלהכין לכולם המון אוכל (כיאה לרוח החג) הוא לא ממש תיפקד. אני הכנתי עוגת שמרים מדהימה ומהחלבונים שנישארו לי מהכנת העוגה הכנתי גם נשיקות עם קוקוס לשמחת כולם.
בכל מקרה, נחזור לאופניים. יצאנו ביום שישי אחרי הצהריים עם האופניים לכביש ליד הבית והתחלנו באימונים. עדיין היו כמה מכוניות שהפריעו לנו מדי פעם. תמר רכבה על אופניים חדשים קצת יותר גדולים ממה שהיה לה קודם. אמיתי רכב על האופניים הרגילים שלו עם גלגלי עזר. הוא לא ממש מסתדר בלי שדוחפים אותו אז באיזשהו שלב נטש את האופניים והחליט שיותר יעיל לרוץ. אוריה התנדנד באופניים שלו תוך כדי שאני רצה אחריו מתנשפת ומעודדת. המצב היה נראה אבוד (בשבילי). זה היה מאד מעייף לרוץ ככה.
אחרי איזה שעתיים של אימונים נכנסנו הביתה למקלחות וארוחת ערב עם הבטחה שנצא אחר כך שוב.
אחרי הארוחה יצאנו שוב כשהפעם גם אני רכובה על אופניים, אוריה ואמיתי על כיסאות באופניים שלי (אחד מקדימה ואחד מאחורה) ותמר רוכבת על האופניים שלה. בכיכר פגשנו חברים את ארנון עם איילי ונתנאל. נתנאל גם בדיוק התחיל ללמוד לרכב בלי גלגלי עזר וארנון אמר שצריך להוריד את הפדלים וככה הם יכולים להתאמן לבד. תמר ואיילי נשלחו להביא את האופניים של אוריה וארנון הוריד לו את הפדלים. אוריה היה מאד לא מרוצה וגם מתוסכל. זה היה לו קשה מאד. חזרנו הביתה כשכולם בוכים. אוריה בכה כי היה לו קשה. אמיתי בכה כי הוא רצה להמשיך ליסוע באופניים וגם הצטער להיפרד מנתנאל. ותמר כנראה סתם בכתה כי זה מה שכולם עשו...
כולם הלכו לישון בסוף. בבוקר קמנו ואחרי ארוחת בוקר קטנה יצאנו במרץ להמשך האימונים. אוריה עם כוחות מחודשים חזר לנסות, אני מצידי הבטחתי לו שאחרי הצהריים נחזיר לו את הפדלים. שוב פגשנו את כל החברים ועוד כמה שנוספו אליהם בנתיים ויצאנו כולם יחד לטיול גדול. אוריה התקשה מאד, היה לו חם והוא היה מיואש. עזבנו את החבורה וחזרנו הביתה כשאוריה עצוב ובוכה. תמר רצתה להמשיך אז עשינו יחד עוד סיבוב גדול עד ששתינו היינו כבר עייפות ואדומות מחום וממאמץ. נעם התגייס לנחם את אוריה בינתיים בבילוי משותף במיטבח. הם הכינו לכולם ארוחת צהריים לתפארת.
אחרי הצהריים יצאנו שוב לאימונים, אמיתי בנתיים באופן מפתיע התחיל לרכב בכוחות עצמו על האופניים שלו, איילי ונתנאל הגיעו כשנתנאל כבר רוכב על האופניים שלו לבד (בעזרת חוט קסם), החזרנו את הפדלים ואז התרחש הקסם: אוריה עלה על האופניים והתחיל ליסוע! לא האמנתי למראה עיני, זה פשוט קרה לבד! סוף מאושר ליומיים מאומצים של אימונים ותיסכולים.
חוץ מכל העיניינים האלה, הבוקר תמר ואוריה בנו (בעזרתי) מאהל בסלון. הם עשו לאמיתי הפתעה כי הוא היה בגן. הוא באמת שמח מאד וגם פירק להם חלקים לא מבוטלים מהמיבנה הארכיטקטוני המסובך.
הנה כמה תמונות
נא לצלצל בפעמון נא להגיד את השם ליספור עד 10
החופש שוב כאן, יום כיפור חלף עבר לו, נסענו המון באופניים. המשימה היתה ללמד את אוריה לרכב בלי גלגלי עזר וקשה להאמין אבל זה הצליח! ביום חמישי בערב הלכנו לתקן את כל האופניים וביקשתי מהמתקנים שיורידו את גלגלי העזר. אוריה היה ממש שמח שהוא ילמד איך לרכב בלעדיהם. למחרת ביום שישי הילדים שאלו כל חמש דקות אם כבר התחיל יום כיפור. נעם התחיל את יום כיפור במחלה שהפילה אותו לכל היומיים האלה וחוץ מלהכין לכולם המון אוכל (כיאה לרוח החג) הוא לא ממש תיפקד. אני הכנתי עוגת שמרים מדהימה ומהחלבונים שנישארו לי מהכנת העוגה הכנתי גם נשיקות עם קוקוס לשמחת כולם.
אחרי איזה שעתיים של אימונים נכנסנו הביתה למקלחות וארוחת ערב עם הבטחה שנצא אחר כך שוב.
אחרי הארוחה יצאנו שוב כשהפעם גם אני רכובה על אופניים, אוריה ואמיתי על כיסאות באופניים שלי (אחד מקדימה ואחד מאחורה) ותמר רוכבת על האופניים שלה. בכיכר פגשנו חברים את ארנון עם איילי ונתנאל. נתנאל גם בדיוק התחיל ללמוד לרכב בלי גלגלי עזר וארנון אמר שצריך להוריד את הפדלים וככה הם יכולים להתאמן לבד. תמר ואיילי נשלחו להביא את האופניים של אוריה וארנון הוריד לו את הפדלים. אוריה היה מאד לא מרוצה וגם מתוסכל. זה היה לו קשה מאד. חזרנו הביתה כשכולם בוכים. אוריה בכה כי היה לו קשה. אמיתי בכה כי הוא רצה להמשיך ליסוע באופניים וגם הצטער להיפרד מנתנאל. ותמר כנראה סתם בכתה כי זה מה שכולם עשו...
כולם הלכו לישון בסוף. בבוקר קמנו ואחרי ארוחת בוקר קטנה יצאנו במרץ להמשך האימונים. אוריה עם כוחות מחודשים חזר לנסות, אני מצידי הבטחתי לו שאחרי הצהריים נחזיר לו את הפדלים. שוב פגשנו את כל החברים ועוד כמה שנוספו אליהם בנתיים ויצאנו כולם יחד לטיול גדול. אוריה התקשה מאד, היה לו חם והוא היה מיואש. עזבנו את החבורה וחזרנו הביתה כשאוריה עצוב ובוכה. תמר רצתה להמשיך אז עשינו יחד עוד סיבוב גדול עד ששתינו היינו כבר עייפות ואדומות מחום וממאמץ. נעם התגייס לנחם את אוריה בינתיים בבילוי משותף במיטבח. הם הכינו לכולם ארוחת צהריים לתפארת.
אחרי הצהריים יצאנו שוב לאימונים, אמיתי בנתיים באופן מפתיע התחיל לרכב בכוחות עצמו על האופניים שלו, איילי ונתנאל הגיעו כשנתנאל כבר רוכב על האופניים שלו לבד (בעזרת חוט קסם), החזרנו את הפדלים ואז התרחש הקסם: אוריה עלה על האופניים והתחיל ליסוע! לא האמנתי למראה עיני, זה פשוט קרה לבד! סוף מאושר ליומיים מאומצים של אימונים ותיסכולים.
חוץ מכל העיניינים האלה, הבוקר תמר ואוריה בנו (בעזרתי) מאהל בסלון. הם עשו לאמיתי הפתעה כי הוא היה בגן. הוא באמת שמח מאד וגם פירק להם חלקים לא מבוטלים מהמיבנה הארכיטקטוני המסובך.
הנה כמה תמונות
נא לצלצל בפעמון נא להגיד את השם ליספור עד 10
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה