כל כך הרבה דברים קורים פה לאחרונה שפשוט אין זמן לשבת ולעדכן.
אני יושבת לי עכשיו על הספה בביתי החדש, המזגן מנעים את החדר והשקט הנעים ממלא אותי בתחושת "שלא יגמר לעולם". הימים האחרונים היו כל כך עמוסים,שלא בטוח שאזכור את כל הפרטים במדויק.
מאז שחזרנו מאיטליה אנחנו אורזים את הבית. ליתר דיוק אני אורזת את הבית. הילדים פה ושם עוזרים.
אתחיל בזה שלפני הנסיעה לאיטליה מצאנו בית נחמד וטוב לעבור אליו וכשחזרנו התבשרנו על יד בעלת הבית שהיא נורא מצטערת אבל קרובת משפחה שלה היתה צריכה את הבית יותר מאיתנו. מלאכת איתור הבית התחדשה במלוא המרץ ובמקביל חפצים החלו נערמים בתוך ארגזים ושקיות ענק. באיזשהו שלב של יאוש נורא והבנה שאין זמן ושחייבים למצוא כבר בית אחרת כמו שתמר אמרה- לא נורא, נגור באוהל ונכין כל לילה נקניקיות על המדורה.. מה שלרגע אפילו נשמע ממש מפתה ונעים, הבנו שזה ממש רציני וחייבים כבר למצוא משהו. פנינו לתיווך. הלכתי לראות בית, היה נראה מתאים וסגרנו עיניינים.
מכאן ואילך הקצב הלך וגבר. החופש הגדול כבר החל בבית הספר אבל לתמר הייתה קייטנה. זאת קייטנת הורים שבעצם ההורים מפעילים אותה בעצמם, כך שבחודש קייטנה יוצא לכל הורה ארבע פעמים לקייטן. על פניו נשמע פשוט, אבל יצא שבשבוע שבו עברנו בית הפעלתי את הקייטנה בשני ימים שונים (ראשון ורביעי) פעם אחת הלכנו לטיול מקסים בנחל חדרה שנגמר עם טעם מר. הטלפון החדש המשוכלל והמהמם שנעם קנה לי שישה ימים קודם לכן ליום ההולדת טבל במי הים ומת.
בסוף הטיול נעם ביקש שאקח את האוטו לבדיקה במוסך. הוא אמר לי שם של מקום שבו אמור להיות המוסך וזהו. נסעתי עצובה על הטלפון המת עם שלושה ילדים חביבים באוטו. הגעתי ליעד אך לא מצאתי מוסך וחזרתי בחזרה הביתה.
למחרת הלכתי לנקות את הבית החדש בבוקר ואחרי הצהריים למסיבת סיום של הגן של אמיתי. סבתא יעל עזרה בניקיונות וגם הכינה פשטידה למסיבה. בצהריים נסעתי שוב למוסך שהסתבר שהיה במקום אחר לגמרי ממה שהייתי אתמול.
ביום שלישי הכנתי בבוקר דברים לקייטנה של יום רביעי וגם עשיתי קניות, הכנתי עוגה למסיבת סיום של הגן של אוריה ואחרי הצהריים הלכנו למסיבה של אוריה.
ביום רביעי באו אלינו ילדי הקייטנה, עשינו פיקניק, יצרנו בעיסת נייר על בלונים (היה מ-ל-א דבק על כל הרצפה) ואחר כך הילדים נהנו מהקרנת סרט + פופקורן, יצירה בגלילי נייר טואלט וארוחת צהריים.
ביום חמישי נסעתי עם אמא שלי לנטורופטית שעיצבנה אותי קצת.
ביום שישי נסענו להורים שלי אחרי הצהריים ובערב חזרנו נעם ואני הביתה כי למחרת (בשבת) היתה ההובלה של הבית.
נעם ואני החלטנו שביום שבת גומרים את כל העבודה והבית יהיה מוכן עד הערב כדי שלמחרת הילדים יבואו כבר לבית מסודר. חה! כמעט הצלחנו..
עבדנו בטירוף. היו כל כך הרבה ארגזים שלא היה מקום לכלום אפילו במרפסת. בארבע בערך שמנו לב שעוד לא אכלנו כלום ואנחנו עומדים להתמוטט, אז עשינו הפסקה והלכנו לאכול.
חזרנו והמשכנו לעבוד במרץ. עד 23:00 בלילה עוד המשכנו לפתוח ארגזים ולסדר דברים במקום, זה היה יום פורה מאד.
בלילה לא הצלחנו לישון כל כך טוב. אולי בגלל הבית החדש, אולי בגלל הכאבים בכל הגוף או אולי מהאדרנלין שעוד השתולל בגוף. למחרת נעם הלך לעבודה והילדים חזרו עם אמא שלי. כולם התגייסו לסיים את מה שעוד נשאר לסדר והבית סוף סוף סודר, כל הקרטונים הועפו לפחיהם ולרגע חשבנו שהעבודה הסתיימה.
למחרת הלכתי עם הילדים לראות אם שכחנו משהו בבית הישן, מסתבר שדי הרבה דברים נותרו מאחור. התחלנו לנקות ולסדר גם שם ובאיזשהו שלב הרגשתי שאני צריכה קצת עזרה. התקשרתי למוחמד הגנן שאמר שיבוא בצהריים.
בארבע אחרי הצהריים מוחמד ואני התחלנו לנקות ולסדר את הגינה כשהילדים מתרוצצים סביבינו בשמחה.
בשמונה בערב שאלתי את מוחמד אם בא לו לעשות קצת שפכטל ולתקן כמה חורים בקירות, הוא מיד נרתם למשימה ואני בעקבותיו עם צבע ומברשת, מפנטזת על חברת השיפוצים שאפתח יחד עם מוחמד כשכל זה יהיה מאחורי.
אמיתי עם חום גבוה מסתבר, גומרים את היום והולכים למקלחת. למחרת עוד קצת עבודה בבית הישן, סחבנו את כל בולי העץ לתנור ההסקה וכשפרקנו אותם תמר הציעה שנספור כמה יש. ספרנו בערך 168 אבל אולי התבלבלנו באמצע הספירה.
היום יום רביעי סבתא יעל הגיעה בצהריים ולקחה את הילדים לבלות קצת אצלה. מאז אני ב מ נ ו ח ה. הידד!
למען קוראיי הנאמנים אצרף כמה תמונות מהחתונה היפה של גור וחן בטוסקנה.
אני יושבת לי עכשיו על הספה בביתי החדש, המזגן מנעים את החדר והשקט הנעים ממלא אותי בתחושת "שלא יגמר לעולם". הימים האחרונים היו כל כך עמוסים,שלא בטוח שאזכור את כל הפרטים במדויק.
מאז שחזרנו מאיטליה אנחנו אורזים את הבית. ליתר דיוק אני אורזת את הבית. הילדים פה ושם עוזרים.
אתחיל בזה שלפני הנסיעה לאיטליה מצאנו בית נחמד וטוב לעבור אליו וכשחזרנו התבשרנו על יד בעלת הבית שהיא נורא מצטערת אבל קרובת משפחה שלה היתה צריכה את הבית יותר מאיתנו. מלאכת איתור הבית התחדשה במלוא המרץ ובמקביל חפצים החלו נערמים בתוך ארגזים ושקיות ענק. באיזשהו שלב של יאוש נורא והבנה שאין זמן ושחייבים למצוא כבר בית אחרת כמו שתמר אמרה- לא נורא, נגור באוהל ונכין כל לילה נקניקיות על המדורה.. מה שלרגע אפילו נשמע ממש מפתה ונעים, הבנו שזה ממש רציני וחייבים כבר למצוא משהו. פנינו לתיווך. הלכתי לראות בית, היה נראה מתאים וסגרנו עיניינים.
מכאן ואילך הקצב הלך וגבר. החופש הגדול כבר החל בבית הספר אבל לתמר הייתה קייטנה. זאת קייטנת הורים שבעצם ההורים מפעילים אותה בעצמם, כך שבחודש קייטנה יוצא לכל הורה ארבע פעמים לקייטן. על פניו נשמע פשוט, אבל יצא שבשבוע שבו עברנו בית הפעלתי את הקייטנה בשני ימים שונים (ראשון ורביעי) פעם אחת הלכנו לטיול מקסים בנחל חדרה שנגמר עם טעם מר. הטלפון החדש המשוכלל והמהמם שנעם קנה לי שישה ימים קודם לכן ליום ההולדת טבל במי הים ומת.
בסוף הטיול נעם ביקש שאקח את האוטו לבדיקה במוסך. הוא אמר לי שם של מקום שבו אמור להיות המוסך וזהו. נסעתי עצובה על הטלפון המת עם שלושה ילדים חביבים באוטו. הגעתי ליעד אך לא מצאתי מוסך וחזרתי בחזרה הביתה.
למחרת הלכתי לנקות את הבית החדש בבוקר ואחרי הצהריים למסיבת סיום של הגן של אמיתי. סבתא יעל עזרה בניקיונות וגם הכינה פשטידה למסיבה. בצהריים נסעתי שוב למוסך שהסתבר שהיה במקום אחר לגמרי ממה שהייתי אתמול.
ביום שלישי הכנתי בבוקר דברים לקייטנה של יום רביעי וגם עשיתי קניות, הכנתי עוגה למסיבת סיום של הגן של אוריה ואחרי הצהריים הלכנו למסיבה של אוריה.
ביום רביעי באו אלינו ילדי הקייטנה, עשינו פיקניק, יצרנו בעיסת נייר על בלונים (היה מ-ל-א דבק על כל הרצפה) ואחר כך הילדים נהנו מהקרנת סרט + פופקורן, יצירה בגלילי נייר טואלט וארוחת צהריים.
ביום חמישי נסעתי עם אמא שלי לנטורופטית שעיצבנה אותי קצת.
ביום שישי נסענו להורים שלי אחרי הצהריים ובערב חזרנו נעם ואני הביתה כי למחרת (בשבת) היתה ההובלה של הבית.
נעם ואני החלטנו שביום שבת גומרים את כל העבודה והבית יהיה מוכן עד הערב כדי שלמחרת הילדים יבואו כבר לבית מסודר. חה! כמעט הצלחנו..
עבדנו בטירוף. היו כל כך הרבה ארגזים שלא היה מקום לכלום אפילו במרפסת. בארבע בערך שמנו לב שעוד לא אכלנו כלום ואנחנו עומדים להתמוטט, אז עשינו הפסקה והלכנו לאכול.
חזרנו והמשכנו לעבוד במרץ. עד 23:00 בלילה עוד המשכנו לפתוח ארגזים ולסדר דברים במקום, זה היה יום פורה מאד.
בלילה לא הצלחנו לישון כל כך טוב. אולי בגלל הבית החדש, אולי בגלל הכאבים בכל הגוף או אולי מהאדרנלין שעוד השתולל בגוף. למחרת נעם הלך לעבודה והילדים חזרו עם אמא שלי. כולם התגייסו לסיים את מה שעוד נשאר לסדר והבית סוף סוף סודר, כל הקרטונים הועפו לפחיהם ולרגע חשבנו שהעבודה הסתיימה.
למחרת הלכתי עם הילדים לראות אם שכחנו משהו בבית הישן, מסתבר שדי הרבה דברים נותרו מאחור. התחלנו לנקות ולסדר גם שם ובאיזשהו שלב הרגשתי שאני צריכה קצת עזרה. התקשרתי למוחמד הגנן שאמר שיבוא בצהריים.
בארבע אחרי הצהריים מוחמד ואני התחלנו לנקות ולסדר את הגינה כשהילדים מתרוצצים סביבינו בשמחה.
בשמונה בערב שאלתי את מוחמד אם בא לו לעשות קצת שפכטל ולתקן כמה חורים בקירות, הוא מיד נרתם למשימה ואני בעקבותיו עם צבע ומברשת, מפנטזת על חברת השיפוצים שאפתח יחד עם מוחמד כשכל זה יהיה מאחורי.
אמיתי עם חום גבוה מסתבר, גומרים את היום והולכים למקלחת. למחרת עוד קצת עבודה בבית הישן, סחבנו את כל בולי העץ לתנור ההסקה וכשפרקנו אותם תמר הציעה שנספור כמה יש. ספרנו בערך 168 אבל אולי התבלבלנו באמצע הספירה.
היום יום רביעי סבתא יעל הגיעה בצהריים ולקחה את הילדים לבלות קצת אצלה. מאז אני ב מ נ ו ח ה. הידד!
למען קוראיי הנאמנים אצרף כמה תמונות מהחתונה היפה של גור וחן בטוסקנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה