בחירות ותיקונים
אז יום הבחירות כבר עבר, אבל נתחיל בערב שלפני הבחירות, הטלפון צלצל, אוריה ענה. כעבור רגע הוא הרים אליי את מבטו ואמר: "אמא זה ראש הממשלה". צחקתי ואמרתי לו שהוא יכול לסגור את הטלפון. הוא אומר שזה הדבר הכי מצחיק שקרה לו בחייו!
הבחירות האלה מצאו אותנו בעיצומן של עבודות חשמל. אספנו אל ביתנו את חיים החשמלאי יחד עם העוזר שלו צביקה.
חיים הוא טיפוס משעשע במיוחד שלא מפסיק לדבר ולשיר ולעלוץ. לעומתו צביקה בחור שקט ומנומס. התעוררנו לבוקר הבחירות לקולו המתרונן של חיים. נתנו לבחורים לעשות את עבודתם תוך כדי שאנחנו עסוקים בהכנת ארוחת בוקר. אני שטפתי את הכלים, תמר ואמיתי הכינו פנקייק ואוריה הכין לימונדה (שני קנקנים, אחד עם מים ואחד עם סודה).

חיים צפה במתרחש ולא חסך מאיתנו תובנות כגון: "היא יכולה כבר להתחתן הילדה, כבר יודעת לבשל" וגם "איזה חינוך כל הכבוד" ועוד שלל פנינות לשון. אחרי שניפרדנו מצמד החשמלאים שהבטיחו שיחזרו מחר לכמה דברים אחרונים, התיישבנו לאכול ולשתות.

לאחר הארוחה הלכנו לממש את זכותינו הדמוקרטית, כמובן שהילדים מאד עזרו לשים את הפתקים במעטפות ולשלשן לתיבת הקלפי. אחרי עוד טיול קטן ופלאפל חזרנו הביתה למנוחת צהריים טובה, כראוי ליום חופש שכזה.
בתום מנוחת הצהריים נכנסתי להתקלח, אך אוי ואבוי! מים נוזלים ממקום הקידוח של החשמל, מטפטפים לכיוון הטלויזיה והמחשב, החשמל נפסק והילדים היו באמצע איזה פרק חשוב. הרמנו בחזרה את החשמל והלכתי להתקלח במקלחת השניה, הכל בסדר.
מאוחר יותר טלפון לחיים, הוא לא יכול לבוא עכשיו, חזר מטיול ומקלח את הבנות, לא לדאוג יגיע מחר על הבוקר.
בנתיים הדברים לא מפסיקים להתקלקל. גם מכונת הכביסה רוצה קצת תשומת לב ונראה שהיא איבדה את יכולת הסחיטה שלה.
חיים וצביקה חוזרים בבוקר וחיים מסביר שכנראה קדחו בצינור הביוב, אבל לא לדאוג הם יתקנו את הכל. צביקה קודח בעוז בקירות הבית והבית מתחיל להתכסות בענן לבן של אבק קידוחים. עד שעות הצהריים העניינים התחילו להרגע ואני מנסה להחזיר את הבית למצב נומלי.
אחר הצהריים מגיע טכנאי לתקן את מכונת הכביסה. הוא מוצא בתוך המשאבה שלה שטר של מאה שקל שסתם אותה ומעודד אותי שלפחות חסכתי חצי מהביקור שלו. אני מודה לו ומסבירה לו שהציל את חיינו, אם לא הוא היינו עלולים לטבוע בכביסה של עצמינו. יש לי עכשיו שלוש מכונות לקפל ועוד שלוש לכבס, מה שנקרא- בקטנה.
כמובן שחיים הגיע שוב לבדוק אם החומר האוטם שהכניס בקיר פתר את הבעיה. אני פותחת את המים, חיים בודק וצורח לעברי: "ענתי הכל בזכותך!"
אוריה מכין מצנח. הוא מסביר לי שכשיסיים לחבר את כל החוטים הוא הולך לנסות אותו בקפיצה מהמרפסת של הקומה השנייה.
עוד יום מלא הרפתקאות מגיע לקיצו. בלילה אמיתי מתעורר ומבקש מים. אני קמה אליו ומגישה לו את הכוס. הוא צורח עליי שהוא לא רוצה קצת! הוא רוצה הרבה מים!!! אני אומרת לו שזה מה שיש עכשיו. הוא צורח ושותה את המים. אני יוצאת מהחדר תוך כדי שהוא מגדף אותי וצועק: אני כועס! אני סוגר את הטלפון וביי! וביי!
אז ביי וביי.