עוגת גזר
ט"ו בשבט, או כמו שאמיתי אומר דובי-שבט הגיע חג לאילנות. לכבוד החג יש מסיבות בגנים ובבית הספר וצריך להכין כיבוד. עוגה אחת לגן של אמיתי, אחת לגן של אוריה ואחת למסיבה בבית הספר של תמר. אם כבר עושים אז גם אחת לבית למקרה שיבוא ארנב וישאל אם יש עוגת גזר, סך הכל ארבע עוגות. יום חמישי אחר הצהריים מתחילים לעבוד.בהתחלה קילפתי את הגזרים, הקליפות לתרנגולת.

העוגה הזאת מאד פשוטה להכנה, אפשר להכין את כולה במעבד מזון. העניין הוא שכדאי תמיד לראות שיש את כל החומרים בבית. אז היה לנו כמעט הכל. הילדים נשלחו בשלב הזה לשכנים להביא סוכר והיו מאד גאים בעצמם שהצליחו במשימה, גם אני הייתי גאה בהם. הנה תמר שחזרה ובידה סוכר:

טוב התמונה יצאה קצת חשוכה, אבל אפשר לראות את הכוונה. אני עוד לומדת את נפלאות המצלמה, יום אחד אולי יעבוד לי הפלאש...
אז יש לנו סוכר ואפשר להמשיך בעבודה. מרוב כמות גדולה חילקתי את הגזר הקצוץ לשתי קערות.

הנה הגזר מתערבב לו עם הבלילה (מתכון בהמשך), והנה ת-ד-ם העוגות מוכנות ומקושטות!

זהו, ט"ו בשבט יכול להגיע. הנה המתכון לתבנית אינגליש קייק אחת: (לארבע תבניות עשיתי כמות X3, יצא אחלה)
4 גזרים- לקצץ במעבד מזון ולהעביר לקערה.
200 גר' חמאה+כוס סוכר לערבב דקה-שתיים במעבד מזון (בלי לנקות משאריות הגזר)
4 ביצים- להוסיף למעבד מזון ולהמשיך לערבב עוד 2 דקות
כוס קמח+כפית א.אפיה+כפית קינמון- להוסיף לכל השאר ולהמשיך לערבב עד שמעורבב טוב
להוציא מהמעבד מזון ולערבב עם הגזר
להכניס לתבנית משומנת ולאפות ב-180 מעלות 30-40 דקות
בתאבון וחג שמח.

בחירות ותיקונים
אז יום הבחירות כבר עבר, אבל נתחיל בערב שלפני הבחירות, הטלפון צלצל, אוריה ענה. כעבור רגע הוא הרים אליי את מבטו ואמר: "אמא זה ראש הממשלה". צחקתי ואמרתי לו שהוא יכול לסגור את הטלפון. הוא אומר שזה הדבר הכי מצחיק שקרה לו בחייו!
הבחירות האלה מצאו אותנו בעיצומן של עבודות חשמל. אספנו אל ביתנו את חיים החשמלאי יחד עם העוזר שלו צביקה.
חיים הוא טיפוס משעשע במיוחד שלא מפסיק לדבר ולשיר ולעלוץ. לעומתו צביקה בחור שקט ומנומס. התעוררנו לבוקר הבחירות לקולו המתרונן של חיים. נתנו לבחורים לעשות את עבודתם תוך כדי שאנחנו עסוקים בהכנת ארוחת בוקר. אני שטפתי את הכלים, תמר ואמיתי הכינו פנקייק ואוריה הכין לימונדה (שני קנקנים, אחד עם מים ואחד עם סודה).

חיים צפה במתרחש ולא חסך מאיתנו תובנות כגון: "היא יכולה כבר להתחתן הילדה, כבר יודעת לבשל" וגם "איזה חינוך כל הכבוד" ועוד שלל פנינות לשון. אחרי שניפרדנו מצמד החשמלאים שהבטיחו שיחזרו מחר לכמה דברים אחרונים, התיישבנו לאכול ולשתות.

לאחר הארוחה הלכנו לממש את זכותינו הדמוקרטית, כמובן שהילדים מאד עזרו לשים את הפתקים במעטפות ולשלשן לתיבת הקלפי. אחרי עוד טיול קטן ופלאפל חזרנו הביתה למנוחת צהריים טובה, כראוי ליום חופש שכזה.
בתום מנוחת הצהריים נכנסתי להתקלח, אך אוי ואבוי! מים נוזלים ממקום הקידוח של החשמל, מטפטפים לכיוון הטלויזיה והמחשב, החשמל נפסק והילדים היו באמצע איזה פרק חשוב. הרמנו בחזרה את החשמל והלכתי להתקלח במקלחת השניה, הכל בסדר.
מאוחר יותר טלפון לחיים, הוא לא יכול לבוא עכשיו, חזר מטיול ומקלח את הבנות, לא לדאוג יגיע מחר על הבוקר.
בנתיים הדברים לא מפסיקים להתקלקל. גם מכונת הכביסה רוצה קצת תשומת לב ונראה שהיא איבדה את יכולת הסחיטה שלה.
חיים וצביקה חוזרים בבוקר וחיים מסביר שכנראה קדחו בצינור הביוב, אבל לא לדאוג הם יתקנו את הכל. צביקה קודח בעוז בקירות הבית והבית מתחיל להתכסות בענן לבן של אבק קידוחים. עד שעות הצהריים העניינים התחילו להרגע ואני מנסה להחזיר את הבית למצב נומלי.
אחר הצהריים מגיע טכנאי לתקן את מכונת הכביסה. הוא מוצא בתוך המשאבה שלה שטר של מאה שקל שסתם אותה ומעודד אותי שלפחות חסכתי חצי מהביקור שלו. אני מודה לו ומסבירה לו שהציל את חיינו, אם לא הוא היינו עלולים לטבוע בכביסה של עצמינו. יש לי עכשיו שלוש מכונות לקפל ועוד שלוש לכבס, מה שנקרא- בקטנה.
כמובן שחיים הגיע שוב לבדוק אם החומר האוטם שהכניס בקיר פתר את הבעיה. אני פותחת את המים, חיים בודק וצורח לעברי: "ענתי הכל בזכותך!"
אוריה מכין מצנח. הוא מסביר לי שכשיסיים לחבר את כל החוטים הוא הולך לנסות אותו בקפיצה מהמרפסת של הקומה השנייה.
עוד יום מלא הרפתקאות מגיע לקיצו. בלילה אמיתי מתעורר ומבקש מים. אני קמה אליו ומגישה לו את הכוס. הוא צורח עליי שהוא לא רוצה קצת! הוא רוצה הרבה מים!!! אני אומרת לו שזה מה שיש עכשיו. הוא צורח ושותה את המים. אני יוצאת מהחדר תוך כדי שהוא מגדף אותי וצועק: אני כועס! אני סוגר את הטלפון וביי! וביי!
אז ביי וביי.

על סריגה ותרנגולות

טוב, אז סריגה זה עסק ממכר מאד. אפשר להעביר ככה ימים שלמים ברביצה מול תנור חם ופרוייקטים מתמשכים בסריגה. עכשיו אני סורגת במסרגה אחת המון ריבועים קטנים שבסוף אחבר יחד, אבל כרגע זה עוד ממש בהתחלה.כל מיני אנשים פונים אליי שאשתף אותם בידע המופלא הזה ואני בשמחה מוכנה להעביר את הידע לכולם. ביום חמישי באו לבקר אותנו איילת ונוני והתחלתי ללמד קצת את איילת. הילדים מצידם סרגו צעיפים בסריגת אצבעות, תמר סרגה לאוריה צעיף ליום-הולדת. אוריה סרג לתמר צעיף בתמורה. אחר כך תמר סרגה לאמיתי צעיף והיו גם עוד צעיפים שאני כבר לא זוכרת מי סרג למי. אמיתי דאג לעשות המון בלאגן בצמר ובכלל כדי שלא יהיה פה רגוע ושקט יותר ממה שנחוץ

אמיתי "סורג"

תמר סורגת לאוריה צעיף ליומולדת

אוריה מתרכז בסריגה (זאת הפעם הראשונה שהוא למד לסרוג סריגת אצבעות, חמוד!).

אחרי שסרגנו וסרגנו התחלנו להתארגן לארוחת ערב, היה פה שבוע מאד יצירתי מבחינת קולינרית, כי לא היה לנו גז כל השבוע (כשהיצירתיות נגמרה אכלנו שניצל תירס ופיתה), בכל מקרה הכנתי פשטידת תירס וחתכתי ירקות. בדיוק כשהתיישבנו לאכול רננה הגיעה עם קופסת קרטון גדולה ובתוכה שתי תרנגולות! צילמתי את כל האירוע אבל לצערי מחקתי בטעות את התמונות. התרגשנו מאד, אבל החלטנו לסיים קודם את הארוחה. אחר כך לקחנו את התרנגולות ללול שבנינו להם בחצר ושיחררנו אותם שם בחגיגיות. השעה היתה כבר מאוחרת והיה חושך, אבל גילינו שהלול לא סגור מספיק טוב מאחורה והתרנגולות יכולות לברוח. איילת ואני ניסינו לסדר את זה אבל התרנגולות כל כך נבהלו שאחת הצליחה לברוח. יצאתי אחריה בריצה עם פנס גדול ולשמחתי כלבי גם רדפה אחריה, מה שהסתבר כרעיון טוב, כי כלבי חסמה אותה ולא נתנה לה לזוז ותפסתי אותה די מהר. איילת התרשמה מאד מהתפיסה המהירה ושאלה אם אני קיבוצניקית. הודתי באשמה, למרות שאין לי שום ניסיון בתפיסת תרנגולות. היא אמרה שזה בדם שלנו. אולי.
אחר כך נעם הגיע ויחד סידרנו את הכלוב שלא יוכלו לברוח.
למחרת בצהריים הם שוב ברחו! אחרי מרדף וחיפושים רבים הצלחנו למצוא רק אחת. השניה הלכה לה לאיבוד. אולי היא עוד תשוב.... נעם ותמר מתווכחים איך לקרוא לתרנגולת שנשארה. תמר רוצה פרח ונעם רוצה גולת. אחרי שהחזרנו אותה לכלוב היא הטילה ביצה נהדרת! הכנו חביתה וחילקנו אותה בין כולם. זאת היתה החביתה הטעימה ביותר בעולם.

תיק

 לאחרונה אני תופרת כל מיני תיקים. אין כמו תיקים, תמיד אפשר לשים בפנים כל מיני דברים... אני אוהבת תיקים יפים מבדים צבעוניים. יש את האמהות האלה שתמיד יש להן כל מה שהילדים צריכים בתיק, מגבונים חיתולים, בגדים להחלפה, אוכל, ספרים צעצועים. לי כמעט אף פעם אין את הדברים האלה. אני אוהבת שגם אם נתקלים באיזה צורך באמצע הדרך, מוצאים פתרון יצירתי. וגם לפעמים אין פתרון..
פעם הלכנו לים וצבובו כל כך שמח ורץ למים עם הבגדים אפילו שהיה קר. הוא היה מאושר! אחר כך לא היו לנו בגדים להחלפה, אז במקום חולצה הוא עיצב לעצמו בגד מהצעיף הורוד שלי והרגיש נהדר. לא היה אכפת לו בכלל שאין לו בגדים, הוא רק רצה לקפץ על גבעות החול בשמחה. 
בתיק שלי אני שמה את הארנק כמובן שגם אותו תפרתי מבד נהדר, גם הטלפון שלי בדרך כלל איתי ומפתחות וכל מיני דברים כאלה. יש לי גם מחברת ועט ועפרונות אם אני חושבת על איזה רעיון נהדר או שסתם יש לי קצת זמן ואני יכולה לצייר. אני לא צריכה תיק גדול מדי, אלא כזה שיספיק בדיוק ויהיה יפה בדיוק

יש פה די הרבה חלקים הנה קצת מהשלבים בדרך ....

והנה חבריו הטובים והאהובים עליי לא פחות

פוסט ראשון

פוסט ראשון וחגיגי, או- מה אעשה כשאגדל?

כבר זמן מה שאני חושבת לכתוב בלוג והינה הגיע היום הגדול ואני כאן, התרגשות.
על מה בדיוק יהיה הבלוג אני עוד לא יודעת, כפי שאינני  בדיוק יודעת מה אעשה כשאגדל.
כששאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה  רציתי להיות אמא.
מאז כבר קצת גדלתי ונהייתי אמא. אני מגדלת ביחד עם בן-זוגי נעם בשמחה שלושה ילדים מופלאים.
יש לנו את תמר שהיא בת 7וחצי אוריה בן כמעט כמעט 6 (בעוד 3 שבועות) ואמיתי בן 2וחצי. הם חבורה עליזה ביותר.
יש לנו גם את כלבי שהיא הכלבה שלנו. היא טריירית מעורבת שהגיעה אלינו בשנה שעברה, בעצם היא נשלחה אל תמר מפיית השיניים כשנפלה לה השן הראשונה, ומיד נהפכה לחלק בלתי נפרד מהמשפחה.
אז אוקיי, גדלתי נהייתי אמא ומה אעשה עכשיו?
אני אוהבת ליצור דברים. בתפירה, בסריגה, בציור ובעוד כל מיני דברים מפעם לפעם.

 הנה תמר לומדת ללכת על קביים. סבתא נצה מסייעת לה.
זאת תמונה מסוף השבוע האחרון שבו התארחנו אצל הוריי. הקביים היו קצת לפני ההצגה של ג'ק ואפון הפלא, הצגה חמודה.
זה הכל להפעם, נתראה בהמשך!