יום ראשון, 23 באוגוסט 2015

שלום שלום איזו התרגשות! לא הייתי פה מלאאאא זמן וקרו כל כך הרבה דברים, אפילו נולד לי תינוק והוא כבר בן חצי שנה וקוראים לו מיכאל, אבל אני מספרת על זה ממש מהר עכשיו, אפילו שזה ממש חשוב ואולי הכי, פשוט רציתי לכתוב היום על עלי גפן.
אז ככה:
לקוקל היתה יום הולדת 27, כן היא כבר ממש גדולה. לכבוד האירוע המרגש הזה אמק'ה ארגנה לכל המשפחה מסיבונת נחמדה שכללה אירוח בבית ערבי וסדנא להכנת עלי גפן.
נפגשנו אתמול שזה היה יום שבת ה-22.8.2015 בהר חומה עם מג'דה שבאה ולקחה אותנו אליה הביתה לצור בחר. הגיעו נעמי וג'וליו, גור וחן, אבק'ה ואמק'ה, בני וענת החברים הירושלמים של אבק'ה ואמק'ה ונעם ואני והילדים. מג'דה כזאת חמודה ולבבית שמיד תפסה את מיכאל והרעיפה עליו כמויות של אהבה ותשומת לב.

עלינו ארבע קומות ונכנסנו לבית מלא בבני משפחה שנכנסו להם בשקט לחדר והתיישבנו מסביב לשולחן גדול שחיכה לנו באמצע המטבח לבוש במפה צהובה.
למג'דה הצטרפו אישתו של אחיה ואמא שלה, סבתא לילה המגניבה שבאו לבקר מחברון ובהמשך הצטרפה גם נור שהיא בתה המאומצת והיא גם אמא של אמיר הילדון השובב שהיה עסוק כל העת בלחטוף לתמר את הגומיה מהצמות ולעשות צרות באופן כללי.
הגישו לנו מים קרים ופירות בשפע ואז התחלנו.
שני מגשים עגולים וגדולים ועליהם אורז שהושרה במים הונחו על השולחן.


נעמי התחילה לחתוך פטרוזיליה וחן ונעם חתכו עגבניות. קטן קטן.
מג'דה וסבתא לילה התחילו לפזר תבלינים ואני קיבלתי על עצמי את מלאכת התיעוד וצויידתי בדפים ועטים ומצלמה.

אחרי שתערובת האורז היתה מוכנה קיבלנו הסבר מפורט על עלי הגפן. לעלים של ענבים ירוקים יש טעם שונה מעלים של ענבים שחורים. הירוקים חמוצים יותר. איתם אנחנו עבדנו. בעיקרון חולטים את העלים לפני המילוי במי מלח רותחים לדקה או שתיים ומוציאים. לפני החליטה יש לקצץ את הגבעול כי אחר כך זה יותר קשה. מסדרים את העלים אחד על גבי השני בערמות צפופות. אם קוטפים כמות גדולה של עלים ורוצים לשמור ניתן להדק אותם בתוך שקית ניילון ולעטוף בעיתון ולשמור בפריזר. זה נשמר להרבה זמן אפילו שנתיים! במקרה שמשתמשים בעלים שנשמרו בהקפאה החליטה תהיה לכמה שניות בלבד.
מג'דה מספרת על אמא שלה שהיתה מכינה שרשרת ארוכה של עלי גפן ומחברת אותם עם מחט על חוט ארוך וטובלת אותם בסיר המים הרותחים לאט-לאט-לאט עם הרבה-הרבה סבלנות.


אחרי שהעלים חלוטים ומוכנים אנחנו מתחילים למלא!
כל אחד מקבל צלחת ואנחנו מתחילים. מניחים אורז מקפלים את הקצוות התחתונים של העלה כלפי מעלה וסוגרים מימין ומשמאל ואז מגלגלים. נעם וחן, דוברי הערבית הצטרפו אל סבתא לילה לנבחרת המיוחדת וגילגלו כאילו אין מחר. סבתא לילה עפה על עצמה מגאווה ולא הפסיקה להשוויץ שהנבחרת שלה מנצחת.

מג'דה מצידה נתנה פייט של אלופים ולימדה את קוקל וג'וליו לגלגל על היד(!) באוויר(!)ולא על צלחת והסבתא בחנה את התוצר של קוקל ובלי להתבלבל תחבה את העלה היפהפה לסיר שלה.
עבדנו בשמחה ובמרץ. אוריה גילגל עלים כמו בדואי זקן ומג'דה לא הפסיקה לנשק אותו ולעודד.
הדודה מחברון לקחה על עצמה את תפקיד המורה הקשוחה וזרקה לבני וענת עלים שלא הניחו את דעתה. מאחורי הרעלה והמשקפיים התגלתה ישות קשוחה עם סטנדרטים גבוהים.
סירים התמלאו ומג'דה ערמה עוד ועוד כלי קיבול כדי להכיל את כל התוצרת. הפסקת החשמל הארוכה שמנעה מהמאווררים לעשות את עבודתם רק המריצה את ידינו הזריזות והמגלגלות.

בהדרגה דעכו הגילגולים, השולחן התנקה, המפות הצהובות והמוחתמות הוחלפו במפות נקיות ותכולות והדודה מחברון עוד מלאת מרץ מחליטה להכין עוגת סולת.
מג'דה מוציאה סיר עצום שהכינה מבעוד מועד עמוס בעלי גפן ומגישה לשולחן. עוד היא עורמת סלט חצילים עם חתיכות לחם מטוגנות ויוגורט, סלט טבולה, עוף בתנור (מכאן ואילך המדווח הוא אבק'ה, הסבר יינתן אולי בהמשך), העוף לא סבל מהפסקת החשמל כי הוא נאפה בתנור גז שנמצא על המרפסת ממנה נשקפים הרי יהודה ורואים את ההרודיון באופק הדרומי. לאוכל הטעים התלוותה הרבה שתייה קרה.
אכלנו כאילו אין מחר, או כמו אבותינו כשנודע להם שהם עומדים להישלח לגטאות הסגורים. בעברית פשוטה התחזרנו. הכל היה טעים והכמויות עצומות. אכלנו ונהננו עד בלי די. ענת שדה, האורחת מירושלים, טענה אחר כך שהיא מכינה עלי גפן יותר טובים, לך תתווכח עם אדריכליות נוף בעלות אזרחות פולנית.
השולחן פונה משאריות האוכל המארחות טרחו וניקו והגישו את הקינוחים. עוגת הסולת שהודרכנו להכין, קינוח שוקולד מעשה ידיה להתפאר של בעלת הבלוג, ועוגת שוקולד ותפוזים שהוכן על ידי אביה. הכל טעים, מתוק ובשפע רב. אני אכלתי פרוסה (גדולה) של עוגת הסולת ורציתי לטעום מהעוגה שהכנתי אבל הסבתא הנמרצת מנעה זאת ממני כשהניחה על צלחתי עוד פרוסת סולת. אז אכלתי גם אותה לפני שאכלתי גם מהקינוחים האחרים. היו גם צלוחיות עם גרעיני חמניות וגרעיני אבטיח וכמובן קפה שחור עם הל בספלוני חרסינה.
שרנו לנעמי שירי יומולדת בעברית, איטלקית וערבית, המארחות העניקו לה שני צעיפים, האחד שהסבתא רקמה והשני קנוי בצבע ורוד (הצבע שלה!) והיא התכבדה גם במתנות מאחיה, אחייניה ואורחינו הירושלמים.
מג'דה סיפרה את קורות חייה והדגישה את יחסיה הקרובים עם גאיה הקרמקאית בעלת המשקפיים המשונים שדרכה נוצר הקשר עם מג'דה ושהיתה אחת הנשים שטרחו סביבנו בזמן הסדנה והארוחה.




תודה לאבק'ה היקר שסיים בשבילי את הדיווח בזמן שהשכבתי את אמיתי לישון ומכאן אני ממשיכה.

מתכון מסודר לעלי הגפן:
אורז עגול 500 גר' מושרה במשך שעה, שטוף ומסונן.
קילוגרם עלי גפן חלוטים במי מלח
לאורז מוסיפים: פטרוזיליה ועגבניות קצוצות דק
2 כפות מלח
כף הל
כוס שמן סויה
חצי כף כורכום
חצי כף פלפל שחור
3/4 כף בהרט
אפשר להוסיף בשר טחון, בצל, שום (אם מוסיפים בשר- לא להוסיף בצל)

בישול:
מסדרים בתחתית הסיר עגבניות חתוכות לפרוסות ומעליהן את עלי הגפן.
מכסים הכל בצלחת
ממלאים מים רותחים ס"מ אחד מעל הצלחת, מוסיפים כף מלח ושמים מכסה.
מבשלים על אש חזקה כרבע שעה ומנמיכים את האש.
ממשיכים לבשל עד שאין יותר מים. יכול לקחת כמה שעות, תלוי בכמות.

לכרוב ממולא: אותו דבר כמו העלים, מוסיפים לתערובת האורז יותר פטרוזיליה ושום. את עלי הכרוב חולטים אחד אחד ומחלקים כל עלה לארבעה חלקים.

עוגת סולת

3 ביצים
כוס סוכר 
כוס שמן  
(לערבל ידנית יחד היטב)
להוסיף דבר-דבר ולערבב:
3 סוכר וניל
כוס יוגורט/כוס חלב
כוס סולת
כוס קמח לבן
כוס קוקוס
3 אבקת אפייה

מערבבים טוב טוב ושמים בתנור חם מאד.

מכינים סירופ: כוס סוכר וכוס מים , קצת מיץ לימון - לבשל בסיר ולקרר.

את הסירופ שופכים כשהוא מקורר על העוגה החמה והחתוכה.

מפזרים מעל הכל קוקוס

בתאבון!

יום שבת, 5 ביולי 2014

שינויים בתכניות

היום השני לקייטנה התחיל כשאמיתי עדיין לא מרגיש טוב, בעצם מרגיש ממש לא טוב. אחרי לילה ללא שינה ותלונות על כאבי ראש, הוחלט לקחת אותו לרופא. אני נוסעת עם כל החבורה, הרופא בודק אותו ושומע את השתלשלות הימים האחרונים שכללו ראש שנתקע בתוך מדף בגן, הקאות וכאבי ראש, הרופא מחליט להפנות אותנו למיון. מתחילה להתקשר לחברים של הילדים, אוריה הולך לאלון ותמר לניצן. שניהם מרוצים מאד מהסידור. אמיתי ואני נוסעים לבית חולים. שם עושים לו כמה בדיקות, ואז אומרים לנו לחכות לעוד רופא שיגיע מאוחר יותר. אנחנו מחליטים לחכות בחוץ כי בפנים נורא קר מהמזגנים. יושבים לנו על ספסל בצל ומחכים. אמיתי מרגיש מאד לא טוב וגם עייף. בסוף נירדם עליי וכך אנחנו מעבירים עוד שעתיים בערך. בזמן שהוא ישן מודיעים לי שהרופא שהיה אמור להגיע לא מגיע ושאנחנו צריכים להישאר בבית החולים עד מחר כדי שהרופא יבדוק אותו מחר בבוקר. אני די מופתעת מכל השתלשלות העיניינים, לא ציפיתי להעביר שם כל כך הרבה זמן. אמיתי מתעורר ומקבל את הבשורה בתיסכול רב. הולכים לקנות מילקי ולהתנחם. ממשיכים לחכות. קצת נכנסים פנימה, יש אקווריום מלא בדגים ואנחנו מסתכלים עליהם בעניין רב וממציאים להם שמות (הדג זהב הקטן אוהב לחפור, קראנו לו חפרני. דג נקאי אחד אוהב לעמוד על הראש ומצחיק אותנו במיוחד). 
בודקים מה עוד יש שם לעשות, לא הרבה. יש כמה גלגלים שאפשר לסובב. בחוץ יש פסל בצורת לטאה. אנחנו ממציאים מסלול שהולכים מהזנב של הלטאה עד הראש ואז קופצים. פעם אמיתי ופעם אני. אנחנו די משועממים.
נעם מתקשר. הוא יבוא לבקר יותר מאוחר ויביא לנו קצת דברים. בינתיים סבתא יעל אספה את אוריה מאלון ותמר נישארת לישון אצל ניצן. אחרי המון המון זמן הודיעו לנו שעולים למחלקת ילדים. אנחנו מגיעים ומקבלים ארוחת ערב. כן כבר ערב. נעם מגיע עם אוריה וסבתא יעל לביקור. הם הביאו פלאפל. אמיתי ואני אוכלים בשמחה ושומעים על כל ההרפתקאות של אוריה ומספרים על הרפתקאותינו שלנו. נעם ואני הולכים להזיז את האוטו מהחנייה, יעל נשארת לשחק עם אוריה ואמיתי. אני מקלחת את אמיתי במקלחת של הבית חולים, הוא  מרוצה מהחוויה ומתרשם מהמקלחת. הרפתקה. אנחנו ניפרדים מהחבר'ה ומפטפטים לנו בנחת במיטה. איילת מתקשרת ורוצה לבוא לבקר. היא מגיעה כעבור זמן קצר ומביאה תרופה הומיאופטית שתעזור לאמיתי. הוא אוכל בשמחה את "סוכריות המרפא" ומבקש עוד. איילת נישארת איתנו עוד קצת, מפטפטים. באה אחות ובודקת לאמיתי לחץ דם וחום. אנחנו ניפרדים מאיילת והולכים לישון.
ישנו טוב בלילה והיתעוררנו מוקדם מאד בבוקר, לזריחה. אמיתי רוצה לקום. נימאס לו להיות במיטה. קמים. הולכים לצחצח שיניים, עושים סיבוב במחלקה. די ריק ומשעמם. אוכלים ארוחת בוקר (רק אמיתי. ההורים לא מקבלים שם אוכל משום מה). אני קונה לי כוס קפה. הולכים לחדר לחכות לביקור הרופאים. מחכים המון זמן. אמיתי מצייר ציורים במחברת שלי. אני סורגת. יעל הביאה לנו שני ספרים מהבית, שמוליק קיפוד ולקוף יש בעיה. אנחנו קוראים את שניהם ואחר כך שוב ושוב ושוב ושוב. כבר יודעים אותם בעל פה. אני מתחילה להמציא סיפורים מהראש. מספרת על חביקו הדוב ועל בני מישפחתו והרפתקאותיהם. אמיתי מרוצה. אני עייפה. רוצה כבר לחזור הביתה. אנחנו לא עושים שם כלום וגם לא ממש מטפלים באמיתי. בכלל הוא כבר מרגיש יותר טוב ונמאס לנו. הרופאים מגיעים ומודיעים לנו שיכינו לנו מכתב שיחרור ונוכל ללכת. אנחנו שמחים מאד ויוצאים קצת החוצה. הולכים לאכול בורקס על הספסל ליד הלטאה. חוזרים שוב פנימה. חבורת ילדים שבאו לשמח את החולים מחלקים הפתעות ואמיתי מקבל רובה מים. אנחנו ממלאים אותו ויוצאים שוב להשפריץ בחוץ. כל פעם שיוצאים וניכנסים מהמחלקה צריך לעבור במעלית שקופה מה שממלא אותנו בשמחה. אמיתי משפריץ לכל עבר. חוזרים לבדוק מה עם המכתב שיחרור. עדיין לא מוכן. ממשיכים ללכת ולחזור ולהסתובב חסרי מעש עד שסוף סוף משתחררים. אנחנו הולכים לאוטו שלנו, אמיתי נירדם בדרך. מגיעים הביתה, איזה כיף! נעם ואוריה מקבלים את פנינו עם שוקו בטעם תות שקנו לאמיתי מתנה. אני הולכת להתקלח ולנוח קצת.
חוויה מוזרה ולא הכי כיפית, אבל ניגמר. נעם מבלה עם הילדים את אחר הצהריים ואני נחה וצוברת כוחות. משכיבים אותם לישון אחרי ארוחת ערב. נעם ואני יושבים ומפטפטים ואז תמר מתקשרת. היא רוצה שאבוא לקחת אותה, אפילו שסיכמנו שהיא נישארת לישון עוד לילה אצל ניצן. אני יוצאת לדרך. לוקחת אותה ומודה לאמא של ניצן על הטיפול המסור ושומעת על כל החוויות מהיומיים האחרונים. בדרך תמר מרגישה קצת לא טוב ומאד עייפה.
מתעוררים בבוקר יום שישי, אמיתי נראה כבר ממש בריא, תמר מרגישה לא טוב. אני קצת מודאגת כי יש לה בצהריים מופע סיום שנה של הריקוד ההודי. מתקשרת לחברה שלי שרית שמדקרת, מבקשת לבוא עם תמר לדיקור לפני המופע. מארגנות את כל התילבושת והתכשיטים למופע, מכינה לתמר גם ארוחת צהריים לקחת איתה לחזרות. הולכות לדיקור. מסיימות, הולכות לחזרה למופע. אני משאירה אותה שם וחוזרת הביתה, ההורים שלי הגיעו בינתיים. אנחנו נוסעים כולם למופע של תמר, נהנים מהריקודים והילדות למרות החום הנורא. זהו ניגמרו כל ההרפתקאות לשבוע זה, שבת מנוחה עכשיו. מקווים להתחיל את השבוע הבא בצורה יותר רגועה ועליזה ולהינות מהחופש כמו שתיכננו.

                                                 אמיתי ישן על הספסל





                                                           חולה...

                  
                                                   עושה חיים בבית חולים



                                             תמר לבושה ומקושטת רגע לפני המופע






יום שלישי, 1 ביולי 2014

החופש הגדול

הי לא הייתי פה מלא זמן מכל מיני סיבות שונות ומשונות. אבל היום אני חוזרת בפרוייקט שאפתני במיוחד: החופש הגדול! היום התאריך 1.7.2014 מה שאומר שהתחיל החופש הגדול. אי לכך החלטתי לתעד כל יום מהחופש בכתיבה ותמונות כדי שתהיה לנו מזכרת והשראה לפעמים הבאות, ואולי לעוד מישהו שיתעניין בזה.
היום יצאו לחופש תמר שסיימה כיתה ג', ואוריה שסיים כיתה א'. אמיתי לא ממש יצא לחופש כי בעצם הגן שלו עוד ממשיך כמה שבועות, אבל הוא הצטרף אלינו היום גם כי היה קצת חולה.
ואני גם קצת יצאתי לסוג של חופש... החודש האחרון היה כל כך מלא באירועי סוף שנה שנידמה לי שצריך לנוח קצת אחרי כל המתנות והכיבודים והברכות והטיולים והאירגונים שלקחתי בהם חלק.
ולהיות עם הילדים בבית זה באמת הרגשה חופשית ונפלאה. לא צריך למהר בבוקר, לא צריך ליסוע באוטו לשום מקום, או לדאוג ערב קודם שיהיה לחם בשביל הסנדוויצ'ים, ויש הזדמנות להיות יחד ממש המון.
אז מה עשינו היום?
אמיתי התחיל את הבוקר בהקאות ובמנוחה והיה די מיסכן.
תמר ואוריה שיחקו להם בשקט וציירו כל מיני ציורים.
אחר כך הכנתי ארוחת בוקר, לחם מטוגן.
אחרי שכולם גמרו לאכול ואמיתי התאושש בנתיים ושתה שתי כוסות תה, סיפרתי לאמיתי סיפור לקוף יש בעיה.
אחרי הסיפור הצעתי להם שלכבוד יום ההולדת המתקרב של אמיתי, נכין הצגה מהסיפור שקראנו ונציג אותה ביום הולדת.
היתה שמחה גדולה, התחלנו להוציא את כל החומרים ולעבוד. אני הכנתי את הקוף, אוריה התחיל להכין נחש ואחר כך החליף עם תמר שקיבלה את הנחש ואוריה הכין תוכי. אני סיימתי את הקוף והכנתי גם פרפר. אמיתי ותמר שיחקו לוטו כי התעייפו מהעבודה הקשה (לתמר כאבה היד מרוב שמשכה את המחט).





נמשיך להכין עוד חיות להצגה מחר. בנתיים עשינו הפסקה בתפירת הבובות, אני התחלתי להכין ארוחת צהריים והחבורה העליזה הלכה לסלון לצייר ולשחק.






אחרי שסיימנו לאכול (אורז וקציצות טופו וקישואים ברוטב עגבניות) החבורה הלכה לנוח קצת מול הטלויזיה, אני הורדתי כביסה ותליתי אחת חדשה, שטפתי כלים ונחתי גם קצת.
אחרי הצהריים הלכנו למופע סיום שנה של התלמידים שניגנו בחלילים ובפסנתר ונהנינו לשמוע את תמר וגפן מנגנות שלושה שירים נחמדים.
בסוף המופע הלכנו לבקר את נעם המורה של תמר ולתת לו סלסילה עם אגוזים שאספנו ולאחל לו חופש נעים.
חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים, פגשנו את נעם שלנו, יחד אכלנו כולם ארוחת ערב שכללה שאריות מארוחת צהריים ומארוחות אחרות שחיכו במקרר, מקלחות, נעם מקריא סיפור לכולם ולישון. הלילה הילדים סידרו לעצמם לכבוד החופש מיטות אלטרנטיביות. אוריה הלך לישון על מיזרון, אמיתי סידר לו "מיטת קומותיים" (הוא שם שמיכה מעל שני כיסאות, ניכנס מתחתיהם והלך לישון) ותמר בנתה לה אוהל בפינת החדר מלא בשמיכות וכריות. הם הדליקו להם נר בעששית והצטיידו בפנסים לרוב. נראה איפה נמצא אותם בבוקר. (במיטה שלנו כנאה)


יום שבת, 2 בנובמבר 2013

הו - ליבוד!

טיול אחר הצהריים לשכנים הוביל אותי לשבת אצל יעל חברתי שעסקה בהכנת פיות. התיישבתי לידה ומיד היא נתנה לי פיסת צמר והסבירה לי מה לעשות ולפתע היתה לי פיה ביד. נחמד.
למחרת בערב שוב נפגשנו באסיפת הורים ושוב הכנו פיות.
יום אחר כך באתי אליה שוב להשאיל את המחטים המיוחדות של הליבוד כדי שאוכל ללמד את תמר גם להכין פיות, היתה שמחה גדולה בבית וכולם רצו להכין גם. יצא לנו מובייל מקסים של פיות מתנה לחדר של תמר שסידרנו ועיצבנו מחדש (גם בעזרתה של יעל החמודה). זה לא תמיד היה נעים, כי מסתבר שהמחטים האלה יכולות להיות גם מאד אכזריות וכשנידקרים מהן זה כואב!
הנה הילדים מכינים פיות
 זה שתיים מוכנות
 מרוב ששקעתי במלאכת הפיות, אוריה נאלץ לקחת אחריות ולהכין את ארוחת הערב...
מפה לשם עניינים התגלגלו כך שהגיעה אליי שכנה אחרת והראתה לי עוד כמה דברים שאפשר לעשות עם הצמר והמחטים המגניבות האלה. עכשיו כבר הייתי מלאת סקרנות. אבל לא היו לי המחטים כי החזרתי ליעל. צמר דוקא היה לי בשפע.
ביום רביעי נסעתי לקנות מחטים, ועל הדרך קניתי גם עוד כמה צבעים של צמר, לגוון...
נעם הגיע באותו יום מאוחר וישבתי עם המחשב ולמדתי כל מיני שיטות ודברים שאפשר לעשות. בסוף נעם הגיע וכבר היה מאוחר והלכנו לישון. כל הלילה לא יכולתי לחכות כבר שיגיע הבוקר ואוכל לנסות להכין כמה דברים. הבוקר הגיע בסוף, כולם התפזרו להם והתיישבתי לעבוד.
הכנתי גמדה שיצאה די נחמד, ואז מצאתי בחוץ חתיכת עץ מתאימה וחיברתי
 אחר כך הכנתי גם את הארנב החמוד הזה
נתתי אותם מתנה לכיתה של אוריה.
איזה מלאכה נהדרת זאת מלאכת הליבוד הזאת! גיליתי עולם שלם שלא היכרתי ואני מלאת התרגשות, התפעלות ויצירתיות. נעם מיד המציא את הכותרת המשעשעת הו-ליבוד, שהתקבלה בשמחה.
תמר למדה ממש יפה להכין פיות בעצמה וכבר הכינה כמה ונתנה לחברה שלה ליום הולדת. היא גם הספיקה ללמד חברה אחרת שבאה לבקר איך להכין.
היום עשיתי עוד כמה. נכון שהן מהממות?
בכל אופן הודעתי לאמא שלי בטלפון שמצאתי את יעודי בחיים! היא לא התרגשה מהידיעה כל כך. מוזר...

יום ראשון, 6 באוקטובר 2013

הרהורים על יצירתיות וחופש

שבת בבוקר, אמיתי גורר אותי מהמיטה. אני נורא מצוננת. גם הוא. אבל הוא צריך את התה-תה שלו, אין ברירה. אני מכינה תה גם לאחים שלו ועוברת לנמנם על הספה בסלון. נעם ממשיך לישון במיטה והילדים משחקים להם בנחת. אני קצת ישנה וקצת מקשיבה. הם הביאו את המשחק סולמות ומגלשות. אמיתי מבקש להצטרף תוך מחאה שהפעם הוא משחק לבד כי נמאס לו שהוא תמיד עם מישהו. טוב. מדריכים אותו שבתורו הוא צריך לזרוק את הקוביה. יצא לו 6 אבל הוא רוצה לבד. אני מעריצה את הסבלנות של תמר ואוריה שנותנים לו לעשות כרצונו בלי לריב או לנסות לשנות ותוך כדי ממשיכים לשחק. הם אפילו מראים לו איפה המשבצת שמנצחים ומעודדים אותו להגיע לשם באופן חופשי אבל הוא רק רוצה להמשיך לשחק.
אחר כך הם מחליטים לצייר. תמר לוקחת ספר ומתחילה לצייר את מה שהיא רואה על הכריכה. אוריה מצטרף לתמר. אמיתי גם רוצה לצייר, מארגנים לו מקום ודף. אני מכורבלת על הספה צופה במתרחש. נעם מגיע ומברך את כולם בבוקר טוב. הוא אומר להם לשים משהו מתחת הדף כדי לא ללכלך את השולחן. אני אומרת שיעזוב אותם ושגם ככה השולחן כבר מלוכלך. הוא מביא להם ניירות לשים מתחת.
מאוחר יותר נעם לוקח את כל החבורה לטיול ואני נשארת לקפל כביסה, לשטוף כלים ועוד דברים חשובים כאלה. השקט מסביב ממלא אותי בהרהורים על הויכוח הקטן מסביב לציור. אני יודעת שאני צודקת, אני רק צריכה להבין למה...
אני חושבת על הילדים שקועים בעבודת הציור. אסור להפריע להם, אסור להאשים אותם שהם מלכלכים. אסור לבלבל אותם במחשבות כאלה. כשהם יוצרים הם צריכים להיות מרוכזים רק במה שהם עושים כי זה הדבר הכי נהדר בעולם. אין צורך להעמיס עליהם את האחריות לניקיון השולחן.
אני חושבת שאם הם יחשבו שעבודת יצירה היא מלכלכת הם לא ירצו לצייר.
המחשבות שלי ממשיכות לנדוד ואני חושבת על כמה הייתי רוצה לגדל את הילדים שלי שירגישו שהם חופשיים ושמותר להם הכל. אני פוגשת ילדים שאסור להם לאכול ממתקים ואסור להם לראות טלויזיה ואסור להם לאכול בשר ואני מרגישה שזה אחריות נורא גדולה בשביל ילדים לזכור למה אסור להם את כל הדברים האלה ומרגישה נורא טוב עם עצמי שאני מסכימה להם המון דברים.
אחרי הצהריים אני יושבת עם הילדים במרפסת, שותה קפה והם אוכלים קורנפלקס. תמר שואלת: מותר עוד? אני אומרת לה: מותר לך הכל. מה שאת רוצה.
אז היא עונה לי: לא נכון! בבוקר כשביקשתי לפתוח את התיבה הגדולה ולחפש את הכפפות שלי לא הסכמת! ואת גם לא מסכימה לשחק במחשב. אני גם לא רוצה!
(איזה מזל שיש את תמר להזכיר לי מה ששכחתי...)
היא אוכלת קורנפלקס ואומרת שהוא מתוק. אני מסתכלת על הקופסה ורואה שיש בזה סוכר ואומרת שהיא צודקת, יש בזה סוכר. אוריה מבקש שאקריא את כל המרכיבים ממה זה עשוי. אני מקריאה: קמח תירס, סוכר, מלח, ויטמינים...
תמר אומרת: ידעתי שיש סוכר, אני מרגישה שזה מתוק.
אוריה אומר: ואני מרגיש את הויטמינים!

הנה כמה תמונות מהטיול עם נעם. מטפסים על העצים...







והנה הציורים (הימני- תמר, השמאלי- אוריה)

יום ראשון, 15 בספטמבר 2013

חם לי! מישהו אמר שהשנה הקיץ ממש לא היה חם. אני חושבת שזה היה נעם. כנראה כי היא יושב כל היום במזגן במשרד שלו. המזגן לא מסכים לפעול. תמר הלכה להביא מאוורר אולי זה יעזור. הצילו!!!
החופש שוב כאן, יום כיפור חלף עבר לו, נסענו המון באופניים. המשימה היתה ללמד את אוריה לרכב בלי גלגלי עזר וקשה להאמין אבל זה הצליח! ביום חמישי בערב הלכנו לתקן את כל האופניים וביקשתי מהמתקנים שיורידו את גלגלי העזר. אוריה היה ממש שמח שהוא ילמד איך לרכב בלעדיהם. למחרת ביום שישי הילדים שאלו כל חמש דקות אם כבר התחיל יום כיפור. נעם התחיל את יום כיפור במחלה שהפילה אותו לכל היומיים האלה וחוץ מלהכין לכולם המון אוכל (כיאה לרוח החג) הוא לא ממש תיפקד. אני הכנתי עוגת שמרים מדהימה ומהחלבונים שנישארו לי מהכנת העוגה הכנתי גם נשיקות עם קוקוס לשמחת כולם.

בכל מקרה, נחזור לאופניים. יצאנו ביום שישי אחרי הצהריים עם האופניים לכביש ליד הבית והתחלנו באימונים. עדיין היו כמה מכוניות שהפריעו לנו מדי פעם. תמר רכבה על אופניים חדשים קצת יותר גדולים ממה שהיה לה קודם. אמיתי רכב על האופניים הרגילים שלו עם גלגלי עזר. הוא לא ממש מסתדר בלי שדוחפים אותו אז באיזשהו שלב נטש את האופניים והחליט שיותר יעיל לרוץ. אוריה התנדנד באופניים שלו תוך כדי שאני רצה אחריו מתנשפת ומעודדת. המצב היה נראה אבוד (בשבילי). זה היה מאד מעייף לרוץ ככה.
אחרי איזה שעתיים של אימונים נכנסנו הביתה למקלחות וארוחת ערב עם הבטחה שנצא אחר כך שוב.
אחרי הארוחה יצאנו שוב כשהפעם גם אני רכובה על אופניים, אוריה ואמיתי על כיסאות באופניים שלי (אחד מקדימה ואחד מאחורה) ותמר רוכבת על האופניים שלה. בכיכר פגשנו חברים את ארנון עם איילי ונתנאל. נתנאל גם בדיוק התחיל ללמוד לרכב בלי גלגלי עזר וארנון אמר שצריך להוריד את הפדלים וככה הם יכולים להתאמן לבד. תמר ואיילי נשלחו להביא את האופניים של אוריה וארנון הוריד לו את הפדלים. אוריה היה מאד לא מרוצה וגם מתוסכל. זה היה לו קשה מאד. חזרנו הביתה כשכולם בוכים. אוריה בכה כי היה לו קשה. אמיתי בכה כי הוא רצה להמשיך ליסוע באופניים וגם הצטער להיפרד מנתנאל. ותמר כנראה סתם בכתה כי זה מה שכולם עשו...
כולם הלכו לישון בסוף. בבוקר קמנו ואחרי ארוחת בוקר קטנה יצאנו במרץ להמשך האימונים. אוריה עם כוחות מחודשים חזר לנסות, אני מצידי הבטחתי לו שאחרי הצהריים נחזיר לו את הפדלים. שוב פגשנו את כל החברים ועוד כמה שנוספו אליהם בנתיים ויצאנו כולם יחד לטיול גדול. אוריה התקשה מאד, היה לו חם והוא היה מיואש. עזבנו את החבורה וחזרנו הביתה כשאוריה עצוב ובוכה. תמר רצתה להמשיך אז עשינו יחד עוד סיבוב גדול עד ששתינו היינו כבר עייפות ואדומות מחום וממאמץ. נעם התגייס לנחם את אוריה בינתיים בבילוי משותף במיטבח. הם הכינו לכולם ארוחת צהריים לתפארת.
אחרי הצהריים יצאנו שוב לאימונים, אמיתי בנתיים באופן מפתיע התחיל לרכב בכוחות עצמו על האופניים שלו, איילי ונתנאל הגיעו כשנתנאל כבר רוכב על האופניים שלו לבד (בעזרת חוט קסם), החזרנו את הפדלים ואז התרחש הקסם: אוריה עלה על האופניים והתחיל ליסוע! לא האמנתי למראה עיני, זה פשוט קרה לבד! סוף מאושר ליומיים מאומצים של אימונים ותיסכולים.
חוץ מכל העיניינים האלה, הבוקר תמר ואוריה בנו (בעזרתי) מאהל בסלון. הם עשו לאמיתי הפתעה כי הוא היה בגן. הוא באמת שמח מאד וגם פירק להם חלקים לא מבוטלים מהמיבנה הארכיטקטוני המסובך.
הנה כמה תמונות



נא לצלצל בפעמון נא להגיד את השם ליספור עד 10

יום רביעי, 7 באוגוסט 2013

הדרכה לתפירת קלמר לכיתה א' (אנטרופוסופי)

נתחיל בגיהוץ הבדים. כשהבד מגוהץ יותר קל לעבוד איתו וכל החלקים יושבים בדיוק במקום.
נגהץ עכשיו את השוליים משהו כמו חצי ס"מ מכל צד.
השאירו את המגהץ חם, עוד לא גמרנו איתו.

 נתפור עכשיו את השוליים המקופלים
 עכשיו נניח את הבד הפרחוני כשצידו האחורי פונה למעלה. מעליו הבד החלק, צידו היפה למעלה.
נקפל צד אחד קיפול של 4 ס"מ ובצד השני קיפול של 6 ס"מ.


 את הקיפול נגהץ טוב שלא יזוז.
עכשיו אפשר להוציא את המגהץ מהחשמל.

 אחרי שגיהצנו יפה, נקפל את הבד לשניים ונסמן בעזרת סיכות את האמצע. סיכה אחת למטה ואחת למעלה.
 ונפתח את הקיפול.
 עכשיו ניקח סרט מדידה ונסמן בקיפול הקטן של ה-4 ס"מ, מהמרכז ימינה כל 4 ס"מ.
 נחזור על אותה הפעולה מהמרכז שמאלה. סיכה בכל 4 ס"מ.
 עכשיו כל הצד הזה מסומן עם סיכות. בסה"כ צריכים להיות לנו 12 כיסים בצד הזה.
 עכשיו נסמן בקיפול הגדול של ה-6 ס"מ מהמרכז ימינה בכל 3 ס"מ.
 ונחזור על אותה פעולה גם לצד שמאל. סיכה בכל 3 ס"מ. סה"כ בקיפול הזה 16 כיסים.
 הינה הכל מסומן ומוכן לתפירה.
 עכשיו נתחיל לתפור. נתחיל מהסיכה השניה. נתפור בקו ישר מהסיכה ועד קצה הקיפול. כך נמשיך ונתפור את כל הכיסים. את הסיכות הראשונות והאחרונות אנחנו לא תופרים.

 הנה כל הכיסים תפורים.
 עכשיו בעזרת הילדים נכין חוט מגולגל. ביחרו 2-3 חוטים בצבעים מתאימים, בגודל 1.20 מ'. כל אחד מסובב לצד השני, מסובבים עד שזה מסובב מאד, מקפלים לשניים ומסדרים יפה את החוט המגולגל.


 עכשיו כשהקצוות עוד פתוחים נרקום את שם הילד בקצה אחד.
 נקפל את הקצוות פנימה בצורה יפה ונקייה ונהדק עם סיכות.
 בקצה שבו הריקמה עם השם נחבר את החוט המגולגל (באמצע)
 ונתפור את הקצוות בתך שיניים צפוף.
 טדם! הרי לכם קלמר נהדר
לשאלות, הבהרות חלומות כמו הלוואי שהיא תתפור לי גם וכו', מוזמנים לפנות אליי בשמחה! ענת